7 תשובות
אבא שלי היה כל הזמן מודד מה אני אוכלת שהייתי ממש קטנה וכל הזמן פחדתי ללכת לאכול כשהוא היה בבית.. עד היום אני מנסה כמה שאפשר לא לאכול לידו כי זה מפריע לי.. הייתה לי בולמיה וגם הרעבה
הייתי ילדה שמנה בילדות...
ראיתי ילד מקיא מולי על האוכל שלו..
לא אכלתי בגלל שפחדתי שזה יקרה לי גם
לא אכלתי בגלל שפחדתי שזה יקרה לי גם
הערות ודברים כמו "את לא חושבת שאת אוכלת יותר מדי?"
אף פעם לא הייתי שמנה אבל היו תקופות שהייתי עולה קצת והייתי מקבלת הערות מהסביבה לגבי זה ולאט לאט נהייתי אובססיבית לקלוריות ולכל מה שאני אוכלת עד שזה הגיע למצב של הקאות והרעבות ..
כן ככה מתחילות הפרעות אכילה מהערות קטנות של אנשים
כן ככה מתחילות הפרעות אכילה מהערות קטנות של אנשים
לא כל כך יודעת או זוכרת אבל אף פעם לא היה לי ביטחון גם לגבי הגוף וגם לגבי עצמי בכללי וגם יש את כל הקטע של השליטה ועוד מלא שיט שמתווסף עם הזמן
בריונות במשך שש שנים על המשקל, בנות שצוחקות עלייך וכל הכיתה רק בנות רזות, דחפו ללכת לתזונאית מכיתה ג' וכל חטיף קטן שאכלתי אמא העירה והערות כואבות של הורים, לא עזרו בבית חוץ מ רק לדחוף אותי לנסות לרדת במשקל, עד היום אני מתמודדת עם זה לבד ונראית אחרת לגמרי
אנונימית
באותו הנושא: