רק פורקת, כי אני צריכה את זה.

אני לא רציתי חבר
לא רציתי את הכאב ראש הזה
את המחשבות האלה
לא רציתי את כל זה כשהכרתי אותך
אבל לאט לאט נכנסת ללב שלי
אבל עכשיו מבלבל אותי
אתה ילדותי לי
אתה ההפך ממני
כשאנחנו נפגשים זה מרגיש לי כמו חלום
אבל כשאני חוזרת
אני מרגישה רע
כי טוב לי
אבל לא טוב לי כשאנחנו מתכתבים
לא תמיד טוב לי
וכבר חנוק לי
אני אוהבת אותך
אני רוצה להיפרד אבל אני גם לא רוצה
אני מנסה לתת את הצ'אנס הזה בשבילך
אבל אני לא יודעת אם אני מוכנה לזה
קשה לי
ואני מוציאה את זה עלייך
אני מצטערת
אבל זאת אני
ורני לא בחרתי להיות כזאת
ולא רציתי
לא רציתי שום דבר מזה
עד שזה פשוט קרה.

תעודדו אותי מה אני יעשה לשיפור מצב רוח?