איך לגרום לזה לא לקרות יותר..?

תנסה כמה שיותר להשתחרר רק ככה תצליח אין דרך אחרת

תחליף חברים

כי הסביבה משפיעה על איך שאתה מתנהג וזה טבעי שזה יקרה , אתה פשוט צריל למצוא את האני הפנימי שלך.. כנראה אתה עדיין בגיל ההתבגרות ולכן אתה עדין מחפש אותו. כשתתברר אתה תראה שאנשים לא כלכך ישפיעו עליך .

שואל השאלה:
אני אסביר יותר.. כשאני לבד עם עצמי אני מתנהג בחכמה אני בן אדם חכם יחסית הייתי אומר על עצמי ואני עמוק מאוד ורגשן אבל כשאני עם אנשים אני בדרך כלל המרכז כזה של החבורה ועושה מלא צחוקים ומתנהג כמו מטומטם וזב באוטןמט אני לא יכול לצאת מזה וזה מעצבן אותי כי אז אנשים חושבים שאני מטומטם למרות שאני חכם

בולל אני

היה לי חברים כאלה אני חייב להגיד שתמיד סלדטי מאנשים כאלה שמשחקים את עצמם מה שהם לא שעושים דברים טיפשים רק כדי להצחיק את החברה הכי התבאסתי שפתאום הגעתי למצב שאנחנו רק שנינו ויש לנו שיחות ממש עמוקות ומענינות ואני אומר לעצמי כאילו ווטאפאק איך הבן אדם הרגיש החכם והמעניין הזה הופך להיות ליצן מפגר בשניה שיש עוד כמה חברה פעם אחת אמרתי את זה לאחד מהחברה האלה (בצורה יותר עדינה) אני חושב שזה משהו פנימי שאתה צריך לעבוד עליו כנראה שהיית צעיר יותר קיבלת הרבה תשומת לב בתוך הליצן ופשוט המשכת את זה אתה צריך להגיד לעצמך שאתה לא צריך לשחק את עצמך כדי שיראו אותך אבל לא מספיק רק להגיד אתה צריך ממש להאמין בזה וגם למצוא חבר שתוכל לשתף ולדבר איתו על זה ממש יכול לעזור

שואל השאלה:
^ קודם כל הילדות שלי לא הייתה מזהירה הייתי ילד חננה שכולם שנאו פחות או יותר רק בכיתה ט נפתחתי ונהייתי חברותי יותר אז זה לא משהו שקשור לעבר.. יש לי חבר ממש טוב (החבר הכי טוב שלי) שאני תמיד מדבר איתו וכאלה אנחנו גם צוחקים מלא וגם יש לנו שיחות רציניות כלומר לידו אני כן מתנהג כפי שאני רוצה אבל יש לנו חבורת חברים ממש טובים שלי שהם לא אנשים רעים הם טובים אבל עדיין כל פעם שאני נפגש איתם אני חייב להיות המצחיק במרכז העניינים ואני לא יכול להשתלט על זה

זה גם יכול להיות אם שהיית קטן היית דחוי אולי הצחוק ו"לייצנות" נתנו לך מקום של כבוד וחיברו אותך ועכשיו באופן בלתי מודע אתה דוחה אנשים שיכירו את הצד הרציני שלך כי אתה מפחד שזה ירחיק אותם ממך או משהו כזה

וכל הכבוד לך שיש לך חבר אמיתי לרוב האנשים אין כאלה

שואל השאלה:
אנחנו עושים הכל ביחד מכיתה א אפילו הייתה פעם אחת שבכינו על משהו קשה שעברנו ביחד מוות במשפחה שלו אז עברנו הרבה אז אני מרגיש ממש חופשי להיות עצמי כשאני איתו אבל עם אחרים אני פשוט מחביא כזה את אני האינטיליגנט ואני לא יודע למה.. כשאני מגיע לשיחות אחד על אחד אני יכול לדבר עם מישהו שעות בצורה הכי חכמה שאפשר..

עכשיו קלטתי שאתה אותו בן אדם שאני מדבר איתו בשאלה על התמונות באינסטגרם חחח
שוב פעם כל הכבוד לך זה תהליך שצריך לעבוד עליו

שואל השאלה:
אה רגע נכון חח לא שמתי לב גם..

^ואוו אני פשוט לא מבין למה אין עוד אנשים כאלה מסכים מאוד