תשובה אחת
תמיד תדע את זה כשחסר חלק מהמשפט העיקרי. כי המשפט העיקרי צריך להיות מורכב מנושא ונשוא. אז כשחסר בו חלק הפסוקית תשלים את החלק החסר שלו. לדוגמא במשפט:
מי שמתעניין.... עד "מגלה" יהיה פסוקית נושא. כי תשים לב שהמגלה זה נשוא של החלק העיקרי במשפט(החלק ללא הפסוקית) אבל הופס, איפה הנושא של החלק העיקרי?? לכן הפסוקית שתחמת תשמש כנושא של המשפט העיקרי.
כנ"ל לפסוקית נשוא.
לדוגמא:
השאלה היא אם נלך מחר למסיבה.
**קודם כול בגלל המילה "אם" כבר אנו יודעים שהמשפט הוא מורכב וצריכה להיות כאן פסוקית. אז נקיף את המילה "אם"ונתחום את הפסוקית שלנו עד סוף המשפט. ועכשיו ננתח את שאר המשפט(החלק העיקרי שלו)
: השאלה= נושא. היא =אוגד. אבל הופס, איפה הנשוא??(הרי חייב להיות נשוא במשפט העיקרי) ובכן, אז בעצם הפסוקית = לנשוא של המשפט העיקרי לכן היא תשמש כפסוקית נשוא.
**זה קצת מסובך להסביר את זה כאן אבל תחפש אולי בגוגל יהיה פירוט יותר מובן**
בהצלחה!
מי שמתעניין.... עד "מגלה" יהיה פסוקית נושא. כי תשים לב שהמגלה זה נשוא של החלק העיקרי במשפט(החלק ללא הפסוקית) אבל הופס, איפה הנושא של החלק העיקרי?? לכן הפסוקית שתחמת תשמש כנושא של המשפט העיקרי.
כנ"ל לפסוקית נשוא.
לדוגמא:
השאלה היא אם נלך מחר למסיבה.
**קודם כול בגלל המילה "אם" כבר אנו יודעים שהמשפט הוא מורכב וצריכה להיות כאן פסוקית. אז נקיף את המילה "אם"ונתחום את הפסוקית שלנו עד סוף המשפט. ועכשיו ננתח את שאר המשפט(החלק העיקרי שלו)
: השאלה= נושא. היא =אוגד. אבל הופס, איפה הנשוא??(הרי חייב להיות נשוא במשפט העיקרי) ובכן, אז בעצם הפסוקית = לנשוא של המשפט העיקרי לכן היא תשמש כפסוקית נשוא.
**זה קצת מסובך להסביר את זה כאן אבל תחפש אולי בגוגל יהיה פירוט יותר מובן**
בהצלחה!
באותו הנושא: