צריכה התיעצות

מוזמת לדבר איתי

יש לי דברים שעוזרים....

מהממת אני הייתי במקום שלך... אל תפחדי מפסיכולוגים הם לא רופאים שמחפשים לאשפז אותך.. ואישפוז ועוד בכפייה מצריך משהו "טראומטי" יותר מדיכאון ומחשבות לא טובות. אז לאשפז אף אחד לא יאשפז אותך.
קודם כל בלי קשר הכי הכי חשוב זה לדבר על הנושא הזה עם ההורים, על מי שאת יותר סומכת אמא או אבא אם את פתוחה עם שתיים אז תעשו שיחה ביחד. תשתפי אותם ברגשות שלך ובמחשבות איך שתרגישי לנכון ותגידי גם שחשבת על פסיכולוג. א.שיהיו מודעים לבעיות שלך(לא הכל אנחנו באמת יכולים לעבור לבד, לפעמים אנחנו צריכים עזרה וזה בסדר גמור!)
ב. שגם יסבירו לך מהצד שלהם מה הם חושבים בנושא ואוליי באמת שווה ללכת לפסיכולוג לנסות לשנות את המצבי רוח האלה.. לי זה מאד עזר באמת, ממקום של למה אני קמה כל בוקר אני כל יום בציפיה ליום חדש כי החיים יפים סהכ..
מקווה שתמצאי את עצמך מהר3>

שואל השאלה:
אני לא רוצה לספר להורים שלי , אני לא רוצה להדאיג אותם אני מכבדת אותם ואם ישמעו שאני חושבת על המות זה לא יעשה להם טוב

אז כמו שאמרתי לפי איך שאת מרגישה.. את לא חייבת לבוא ולהפיל עלייהם אני רוצה למות.. לבוא בשיחה של תקשיבו אני מרגישה בדכאון קצת אני יודעת שאתם אוהבים אותי ויש לי חברים שאוהבים אותי אבל אני מרגישה שזה לא ככה אני לא שלמה עם עצמי וזה מפריע לי... דברים כאלה שכן יכירו שקשה לך שלא ידעו הכל אבל שידעו כי מי עוד יהיה לצידך עם לא ההורים?