מישהו שהיה באשפוז (בבית חולים פסיכאטרי)...

לכל אחד זה אחרת. יש אנשים שיוצאים עם טראומה ויש אנשים שיוצאים משם מחוזקים. בעיקרון אסור להשתמש בטלפונים, יש טלווזיה ולפעמים יש משחקי מחשב, יש ספרים, יש משחקי קופסא. בדרכ יש חצר, פעילויות, בית ספר וכו.

הייתי במחלקה פתוחה, אבל בדיוק אז התחילה הקורונה וביטלו הכל

מוקדם בבוקר מודדים חום, אחרי כמה זמן קמים, מתארגנים, אוכלים ארוחת בוקר (אצלנו ברגיל בחדר אוכל אבל בגלל הקורונה אכלנו בחדרים), סבב תרופות, עושים בדיקות למי שצריך, בזמן רגיל יש כל־מיני קבוצות חברתיות וסטודנטים, ארוחת צהריים, אחר־כך רואים פסיכולוג/עו"ס/פסיכיאטר (הכל לפי העניין), תרופות, ארוחת ערב ולישון.

בכל המרווחים יש טלוויזיה, מדברים עם מטופלים, מטפלים בגינה, הייתי מנגן הרבה על הפסנתר, ולפעמים גם זורמים עם משחקי קופסה/קלפים.

יש ספרים אבל הם מעפנים.

טלפונים מותר אבל לא באמת משתמשים

האם עוזר? בהחלט. הטיפול מאוד אינטנסיבי, אפשר להגיע לאיזון תרופתי בסביבה בטוחה, החבר'ה עם המצבים האקוטיים באמת משתפרים. יש כאלה שסובלים שם אבל זה תלוי בגישה. אם מתחברים לאנשים זה נהיה ממש כיף.

///

מחלקה סגורה זה משהו אחר לגמרי. היה איזה מטופל שלא כל־כך שיתף פעולה עם התרופות, ובקצב הזה היה סיכוי שיעבירו אותו לסגורה. איך ניסחה לו את זה אחת הסבתות: "ראית פעם בן־אדם בלי מוח?" "בבאר שבע יגדל לך הטוסיק פי שלושה מרוב זריקות"

רוצה לדבר בפרטי ?