12 תשובות
שלהחלים בבית קשה יותר פי אלף מאשפוז
אני החלמתי במסגרת חוץ(:
שואל השאלה:
איך הצלחת?
אנונימית
פסיכולוגית ודיאטנית קלינית והורים מאוד מעורבים
אני "החלמתי" לא באשפוז וזה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים. זה לא מעיד על פחות או יותר חולה
^וואו מחזקתת
אין ממש קשר, אולי המסגרת של בית חולים לא מתאימה לה
זה כמו להגיד שזה שאת הגמילה שלי מלחתוך עשיתי בבית והתנהלתי "רגיל" אומר שאני פחות חולה בזה, זה ממש לא נכון אני הייתי הרבה יותר גרועה, אני ממש רציתי לחזור לזה ולא הבנתי למה לא לחתוך ובכלל לא רציתי להפסיק. היום אני לא חתכתי יותר משלושה חודשים ואני לא רוצה לחזור לזה
שואל השאלה:
אתן רציתי לצאת מההפרעת אכילה או שהכריחו אתכן? כאילו איך הצלחתן להחלים? כי אני במצב שלא רוצה להחלים אז קשה בבית..
אנונימית
בתכלס כולן רוצות להחלים, החלק בנו שלא רוצה להחלים הוא לא באמת אנחנו, זאת ההפרעה
הכריחו אותי, ופשוט אכלתי מלא כאילו נכנסתי לבולמוסים מטורפים. ברור שהיו ירידות פה ושם אבל בסוף העליתי את כל המשקל וקצת יותר (לצערי). ולאט לאט התחלתי להגמל מהבולמוסים ולהתחיל לאכול רגיל. בהתחלה לא ידעתי מה זאת כמות נורמלית אז או שהעמסתי על הצלחת מלא או ששמתי קצת מידי חח.. ולמרות שעכשיו אני אוכלת רגיל עדיין יש מחשבות וגועל מאוכל, אני עדיין לא החלמתי ב100% מהבחינה הנפשית
תקשיבו,
אין דבר כזה להחלים באשפוז לדעתי
רק אנחנו יכולים לעזור לעצמנו וזה כבר ידוע.הם יכולים להעמיד פנים שאכפת להם ולהתנהג אליינו כמו משוגעים וחולי נפש כמה שהם רוצים אבל זה לא יעזור ההבדל הוא שבאשפוז זה יותר כפוי ובגלל זה זה יכול לדרדר מבחינה נפשית
אצלי הן די קלות אז לא ממש רואים אותן, אבל כשסיפרתי את זה למדריכות שלי בתנועת נוער ולחברים שלי הם התחננו שאני לא אעשה את זה, אבל רק המדריכות יודעות שזה נמשך כי חברים שלי חושבים שאני רק חושבת על זה ולא עושה את זה
ככה שאף אחד לא ממש עוצר אותי
לפעמים מסגרת חיצונית יכולה לעזור
לפעמים לא
זה לא קשור לרמת המחלה וכמה החולה חולה, אלא כמה מוטיבציה יש לה וכמה ההורים מעורבים.