ומקפידה שמעו משהו

מוכרת כ-ADHD, ראשי תיבות באנגלית של Attention Deficit Hyperactivity Disorder), היא הפרעה נוירו-התפתחותית[1] שתסמיני הליבה שלה הם קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר), ואימפולסיביות[2][3][4]. עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב.

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
Primary Laos2.jpg
שם בלועזית
Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD)
תחום
פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים
ליקוי בתפקודים הניהוליים, אימפולסיביות, emotional dysregulation, מיקוד יתר, rejection sensitive dysphoria עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
מודפיניל
pemoline
דסיפראמין
דסוקסין
ונלפאקסין
דקסמתילפנידאט
אימיפראמין
בופרופיון
קלונידין
סלג'ילין
מתאמפטמין
אמפטמין
אטומוקסטין
נורטריפטילין
דסוקסין
(R)-amphetamine
גואנפצין
דקסמתילפנידאט
pemoline
מתילפנידאט עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine
article/289350
DiseasesDB
6158
MeSH
D001289
MedlinePlus
001551
OMIM
143465
סיווגים
DSM-5
314.00, 314.01 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-10
F90.0
ICD-11
6A05 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הפרעת קשב היא תופעה שכיחה הקיימת בקרב כ-7%-10% מהאוכלוסייה[5]. היא מתפתחת במשך חמש שנות החיים הראשונות[6] ואינה דועכת בגיל מסוים[7]. בהתאם לכך, ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל[8], כולל תקופת הבגרות והזקנה[9]. הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים[10]. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין-אישיים ובפעילויות הטיפול העצמי.

בהתאם לכך, רבים מהחוקרים והעוסקים בתחום זה טוענים כי כל מקרה של הפרעת קשב צריך להיות מאובחן ומטופל באופן יעיל[11]. בנוסף, הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית, כך שלעיתים קרובות קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים; איתור או שלילה של מקורות נוספים לתסמינים נעשה במסגרת תהליך אבחון הפרעת קשב, ומסייע להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי.