אנשים ביישנים שהתגברו על זה- איך עשיתם את זה?

מצטרפת לשאלה :/

אני ביישנית יחסית ליד אנשים שאני לא מכירה או שאני לא פתוחה איתם אבל עם חברים שלי או המשפחה שלי אני פתוחה ואני לא מתביישת

אני ביישן בציבור.. במשפחה אני ממש לא.
לא נראה לי אפשר להתגבר על ביישנות אלא אם אתה מנסה לא להיות עצמך

אני אישית עדיין קצת ביישנית אבל פעם הייתי הרבה יותר, מאלה שאת לא שמה לב שהם בחדר. התחלתי לדבר יותר חזק, עבדתי על הביטחון העצמי, התחלתי להתלבש יותר יפה ולהיות יותר מטופחת. דברים קטנים שגורמים לי להרגיש יותר טוב עם עצמי.

את מוזמנת לבוא לדבר איתי בפרטי:)

מתי שהייתי ביישנית לא היו לי חברות טובות וקלטתי את זה רק בעלייה לכיתה ז החלטתי שבגלל שאף אחד לא מכיר אותי זה הזדמנות טובה לעשוץ שינוי ולעשות את הרושם שתמיד רציתי.
זה הצליח ביום הראשון ועשה לי טוב וגרם לי להיות מאושרת ונתן לי מוטיבציה להמשיך ולאט לאט שחכתי מה זה בכלל להיות ביישנית אני לא מסוגלת להיות ביישנית יותר ואני שמחה שעשיתי את השינוי הזה

גם עוזר תמיד לחשוב מה אנשים באמת יגידו ולצאת כל הזמן מאיזור הנוחות, אני אוטומטית ביטלתי דברים שאני רוצה לעשות כי זה לא רגיל. אפילו דברים פשוטים ממש, כמו מה אני לובשת מה אני נועלת מה אני אוכלת וכאלה ועכשיו אני ישר חושבת, מה הם יחשבו על החולצה הזאת? התשובה היא תמיד כלום. צריך לזכור שאף אחד הוא לא מרכז העולם ובדרך כלל אנשים לא שמים לב לכל דבר קטן שאת עושה. השנה קניתי תיק צהוב בולט שממש אהבתי ובהתחלה חשבתי שאין לי אומץ אבל אז קלטתי שזה פשוט תיק בצבע בולט אבל אף אחד לא מסתכל על זה, וגם אם כן מה זה משנה? הם יסתכלו שנייה, במקרה הכי גרוע יגידו שזה מכוער ובמקרה הכי טוב יגידו שהוא מהמם אבל בשני המקרים הם ישכחו מזה תוך שנייה

אני כילדה הייתי ממש ביישנית ולא הייתי מסכימה להשתתף בטקסים כמו כל הילדים ופשוט בסוף כיתה ו' בטקס סיום הצלחתי להתגבר על זה (כנראה בגלל שהמורים עזרו לי ודחפו אותי להשתתף) ובכללי נפתחתי יותר בכל מיני מובנים אבל אני עדיין מרגישה שיש לי אופי של ביישנית נגיד שאני מכירה אנשים חדשים לפעמים אני מרגישה מוזר אבל לדעתי זה משהו שצריך לעבוד עם עצמך עליו