פישלתי ובגדול ,כנסו..

בהכי קצר שאני יכולה באמת :
כל השנים למדתי והוצאתי ציונים טובים עד גיל מסויים שהחיים שלי החליטו להתהפך ולתת לי לאכול כאפות ולא אני לא מתמסכנת ואף פעם לא התמסכנתי ואל תגידו שכולם אוכלים כאפות בשלב מסויים , אני בספק שילדה אחרת בגילי שהייתה עוברת תקופה כזאת הייתה מחזיקה מעמד בלי להשבר , כי מה שאני עברתי אני לא מאחלת גם לשטן , בהתחלה התמודדתי יפה ולאט לאט כל התקופה הזאת הרסה לי את הכל , כל מה שניסיתי לבנות נהרס , ההורים שלי הכי תומכים בי ומנסים לעזור אבל בשלב מסויים גם הם לא יודעים כבר איך לכוון אותי ובמדק כי עד שאני לא אדע מה לעשות אף אחד אחר לא.. בקיצור נהיה לי לא אכפת מהכל שמתי פס על הלימודים , הברזתי , אני ב יא היום והסיכויים שאני מוציאה בגרות מלאה הם לא מאה , אני באמת איבדתי כיוון ולא יודעת מה לעשות ..
אף פעם לא נתתי לאפחד להרגיש שאני מפספסת , ולא נאחזתי באף אחד כי אני פשוט לא סומכת על אף אחד , לא נתתי להם לראות שאני נשברת וגם לא אתן..
אבל עכשיו אני באמת מודאגת מזה שאני לא לומדת , אני מנסה לעשות עבודות ואחרי עבודה אחת אני כבר לא חוזרת לשבת ..
היועצת התקשרה וזאת הפעם הראשונה שאני רואה שזה באמת רציני , שנפלתי חזק.
היא אמרה שכשאבוא לבצפר יארגנו לי תוכנית שתנסה לסדר את הפער וכל זה , ואני לא מבינה כל השיחה מה היא רוצה ועל מה היא מדברת כאילו היא מדברת עם ילדה בעלת מוגבלות (לא בקטע רע , מבחינה לימודית בבצפר יש כיתות כאלה) איזה תוכנית ולמה ..
בקיצור לא אחפור יותר , אבל מישהו שעבר/עובר*ת משהו כזה , איך אתם מתמודדים מה לעשות?