יש לכם טענות חזקות ללהיות אתאיסט?

כול מה שלא רואים לא קיים
כול מה שלא הוכיחו אין.

לא האמונה מחזקת ועוזרת להבין שיש משהו גדול יותר שעוזר ועושה ניסים ברגעים הכי קשים

אל תתחילי להיות מיסיונרית נו באמת...

תסתכלי בהיילייט של memes.ya.gever

הדת לפעמים סותרת את עצמה. אני לא אגיד שגם לא המדע אבל ההבדל הוא שהמדע מחדש את עצמו ומתפתח.

לא חושב שתמצא אפילו אחת.
אבל גם לא תמצא טענות חזקות ללהיות תאיסט, ולכן אין סיבה להיות תאיסט.
אם אתה לא תאיסט, אתה בהכרח אתאיסט.

מה^

מה לא הבנת?

למה את צריכה טענות?
לכי לפי הלב שלך
את לא צריכה להכריח את עצמך לא להאמין או כן להאמין

אוי שואלת השאלה
בבקשה אל תראי את ההייליט של memes.ya.gever
הבן אדם טוען שאלוקים הוא יצור חי.. מה לעזעז*
לך תלמד קודם קצת לפני שאתה מפיץ שטויות.
ויש לו כל כך הרבה שטויות בסטורי.
חבל שאנשים אשכרה האמינו לכל השטויות שהוא רשם שם.

קוברהקאי אני מקווה שלא לקחת ברצינות חה שהוא רשם שם כי הוא דיבר מחא דברים לא נכונים והייתי מציעה לבן אדם ללכת ללמוד קצת לפני.

אתאיזם היא אמונה יומרנית חסרת ביסוס.

האקסיומה "מה שלא מוכח לא קיים" חסרת שחר, ולא טובה באופן אבסולוטי "הכל קיים עד שיוכח אחרת". זה לא שלא הייתי קיים עד שהגבתי לך על השאלה הזאת, חוסר הידיעה שלך חסר משמעות.

אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים הכל. אם אנחנו לא ראינו מעולם חד־קרן, זה לא אומר שזה לא קיים. כמו שאם תנסה להסביר לאינואיט על גמל ענק עם חברבורות של ברדלס וקרניים רכות ולשון עצומה הוא יחשוב שאתה דיביל, אבל היי לג'ירפות ממש לא אכפת לא ממנו ולא ממך. גם אם לא הוכחת את קיומו של האל, אולי פשוט חסרה לך חתיכה בפאזל.

גם אם תגיע למסקנה לוגית שהאל לא קיים, לא אכפת לו. הלוגיקה האנושית היא נחמדה אבל היא ממש לא מקור ידע אבסולוטי. כל מה שאנחנו יודעים בנוי על אקסיומות רבות מספור שאפשר לערער על כל אחת מהן לפי החשק.

לא, בגלל זה אני אגנוסטי, תאיזם היא ניסיון לענות על האבסורד הקיומי וזה התאבדות פילוסופי.

^ אם אגיד לך שיש חזירים מעופפים שלא ניתן למצוא כי הם נמצאים במימד מקביל שאנחנו לא יכולים לראות תוך כדי שהם גם בינינו, אתה תבחר שלא להאמין כנראה.

אמונה, כמו אמונה, תלויה באמונה. אתאיסטים אינם מאמינים. ואתה כן מאמין. זה כל ההבדל. מדע בנוי על הוכחות ומסקנות. אל תהפוך אותו לכזה רעוע כי הוא לא. כמובן שהכל יכול להשתנות עם הזמן אם ימצאו הסברים טובים יותר. אבל ההסברים כרגע די מקובלים ומוכחים לנכון עד שיוכחו אחרת.

לזלזל במשהו לא הופך אותך לנעלה. ואני לא מדבר רק אלייך, יש גם אתאיסטים פחות נחמדים כאן.

"אתאיזם היא אמונה יומרנית חסרת ביסוס."
אתאיזם זו לא אמונה, בוא נתחיל מכאן.

"האקסיומה "מה שלא מוכח לא קיים" חסרת שחר" אתה צודק, אבל מה הקשר לאתאיזם?
אני לא טוען שאלוהים לא קיים בגלל שאין הוכחות לקיומו, אלא אני פשוט לא מאמין שהוא קיים כי אין הוכחות לקיומו.

"אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים הכל. אם אנחנו לא ראינו מעולם חד־קרן, זה לא אומר שזה לא קיים."
נכון, אי האמונה באלוהים דומה לאי האמונה בחדי קרן. אין סיבה להאמין בשניהם, ולכן אנחנו לא מאמינים בהם. אנחנו לא יכולים או צריכים להוכיח שהם לא קיימים בשביל לא להאמין בהם.

"גם אם לא הוכחת את קיומו של האל, אולי פשוט חסרה לך חתיכה בפאזל"
שוב, יכול להיות. אבל עד שאני אמצא את החתירה החסרה הזו, לא רציונלי מצידי להאמין שהוא כן קיים.
להאמין במשהו רק כי לא הוכח שהוא לא קיים זה פשוט לא רציונלי.

זה נקרא אגנוסטיות. אתאיזם שולל באופן מוחלט את קיום האל.

שוב, הטענה שזה לא רציונלי להאמין במשהו שאין לו "הוכחה" (כלומר, הוכחה אמפירית), לא יותר טובה מהטענה ההפוכה. הלכך כשם שאפשר לטעון שהאחת מגוחכת, אפשר לטעון הפוך.

הטענה שדברים צריכים הוכחה גם היא צריכה הוכחה; אינטואיטיביות לא מעלה ולא מורידה.

אז אתה טועה בהגדרות.
אתאיזם ממש לא שולל את הקיום של אלוהים, הוא פשוט מבטא עמדה שהיא חסרת אמונה בקיום של יישויות אלוהיות.
מיוונית עתיקה:
א=ללא
תאיזם=אמונה באל אחד או יותר

אגנוסטיציזם זה אותו הדבר עם ידיעה, עם הביטחון המוחלט. אם אני אתאיסט, אני יכול להיות אתאיסט אגנוסטי - אתאיסט שלא בטוח לגמרי או לא טוען שאין אלוהים

או אתאיסט גנוסטי - שטוען בצורה אקטיבית שאין אלוהים.

אותו הדבר עם תאיזם, יש תאיזם אגנוסטי ותאיזם גנוסטי.

אני כמו שבטח ברור לך אתאיסט אגנוסטי.

היי אהובה! אני יכולה להגיד לך שהרבה אנשים שהגדירו את עצמם כלא מאמינים (אולי לא כולם אבל כמעט כל מי שאני פגשתי ודיברתי), בסופו של דבר האמינו מאוד, אבל היה להם הרבה יותר נוח להגיד שהם לא אמינים, כי ככה הם לא מחויבים ויכולים לעשות כביכול מה שהם רוצים. אני רוצה לספר לך סיפור ותגידי לי האם הוא נשמע הגיוני- אתמול הלכתי ברחוב, פתאום ראיתי פיצוץ ונוצר שם ספסל! האם זה יתכן שמישהו ייקח את מה שאני אומרת ברצינות? או שיחשבו שהשתגעתי? ופה מדובר רק בספסל עץ פשוט, שברור שאינו יכול להיווצר על ידי פיצוץ אקראי. אז מה לגבי.. היקום כולו!!! גוף האדם, כוכבים, קיום של הנשמה שלנו בתוך גוף חומרי, אוכל, אוויר שמתאים בדיוק לצרכים שלנו ועוד אין סוף.. איך יתכן שזה נוצר לבד? לכל יצירה יש יוצר. הייתי ממליצה לך מאוד ללכת לסמינר ערכים, תוכלי להתקשר ללב לאחים ולברר מתי יש. בנוסף, אני רוצה להגיד לך שפגשתי המון אנשים שחזרו בתשובה כי הם הבינו שזאת האמת, כי הם באמת חקרו מה נכון ומה אמיתי בחיים ורצו ללכת לפי זה, שהם מצאו בחיי התורה מילוי, שמחה אמתית, מילוי לריקנות שהרגישו ועוד. ראיתי המון אנשים שחקרו, שלמדו, שבדקו כל כך הרבה דרכים והבינו שהתורה זו האמת (תוכלי לשאול אותי על הוכחות אשמח להרחיב!), ולא שמעתי ולא פגשתי אפילו בן אדם אחד (!!!) שחזר בשאלה בגלל הגיון וחקירה, בעקבות הבנה עמוקה שדרך התורה אינה נכונה, אלא רוב הפעמים שמעתי אנשים שעברו חוויות קשות למשל בבית הספר או בבית שגרמו להם להרגיש שהם לא רוצים להישאר דתיים (למשל פגעו בהם ולכן הם תפסו את הדת כפוגענית חס וחלילה ורצו לעזוב ועוד), או שהם לא חיו את חיי התורה בצורה נכונה ומדויקת ולכן הרגישו שזה עול עליהם שזה ממש לא אמור להיות ככה ולכן רצו לבחור בחיים בהם הם יוכלו לעשות מה שהם רוצים (שזו כמובן מסכנות גדולה ולא שחרור שמחה כמו שזה נשמע ואשמח להרחיב אם תרצי, אבל בכליליות- אדם צריך גבולות ובנוסף אדם שמנותק מהתורה קשה לו לחוות אור אלוקי ושמחה אמתית כי התורה היא זו שמכוונת אותנו אליה). אשמח לענות על שכל שאלה! אוהבת המון :)

מרקו, אני רגיל פשוט להגדרה של ויקיפדיה, וכוונתי היא לאתאיזם שמופיע שם.

הספסל נוצר על ידי אדם, זה שאתה לא יודע איך היקום קיים לא אומר שהוא נוצר.
"לכל יצירה יש יוצר" איך הגעת למסקנה שהיקום היא יצירה?

זה שלא שמעת ולא פגשת יוצאים בשאלה שיצאו בשאלה בגלל הגיון וחקירה לא אומר שלא קיים, יש הרבה יש אפילו כאלה שהיו מהכי טובים בישיבה ונתקלו בשאלות וסתירות שהרבנים לא יכלו לענות עליהם, יש כאלה שהיו להם הרהורי אמונה ופנו לערכים לעזרה ובכל זאת הבינו שזה הכל שטויות.

בבקשה תפסיקו לנסות לכפות עלינו את דרך החיים שלכם.

i care about you
כתבת מהמם! תזכי למצוות
תודה על תגובה מחזקת ויפה :)

ברוך ה' אני שמחה לשמוע!! אני תמיד פה אם תרצי לשאול משהו או לכל דבר שאוכל לעזור :)

ובנוסף את אומרת שאלו שעזבו עשו את זה בגלל שהיה להם רע כאילו שזה משהו שלילי, מה הבעיה שאם מישהו רע לו בקהילה מסוימת שיעזוב את הקהילה אני דווקא חושב שזה משהו חיובי, שזה משהו שדורש אומץ ושרק אנשים פחדנים ישארו במקום שעושה להם רע.

i care about you
"ולא פגשתי אפילו בן אדם אחד (!!!) שחזר בשאלה בגלל הגיון וחקירה, בעקבות הבנה עמוקה שדרך התורה אינה נכונה"

אהלן.
הרשי לי לתקן את המצב הזה, עכשיו פגשת.

במקום ללכת לסמינר ערכים הייתי ממליץ לה, וגם לך, לעשות דבר הרבה יותר פשוט והרבה יותר מועיל - לראות סרטון אחד ביוטיוב או לקרוא כתבה אחת ממקור אמין שבאמת מסבירה מה זה המפץ הגדול.
זה ייתן לך הרבה יותר ידע על הרעיונות שאת מבקרת, וזה די מצחיק לבקר רעיון מסוים בלי לדעת עליו.
אני לא יודע מה שואלת השאלה יודעת או לא יודעת, אבל זה בבירור לא ידע שיש לך, וחבל שהשקעת וכתבת כל כך הרבה בהתעסקות בטיעון שאף אחד לא טוען, בטח שלא מדענים ובטח שלא אנשים שתומכים בתאוריית המפץ הגדול.
אני אתן לך קצה חוט ככה להתחלה - המפץ הגדול הוא ממש לא פיצוץ. והיקום לא בדיוק נוצר המפץ הגדול.
אגב, לתאוריית המפץ הגדול יש כמות מכרעת של ראיות. גם בנוגע אליהן ניתן לשאול ולחקור. הידע מאוד נגיש יחסית בתקופה שלנו, חבל לפספס אותו.

את מוזמנת להציג את מה שבעינייך נחשב כהוכחה לקיומו של אלוהים, אבל אני סקפטי לאור מה שראיתי עד עכשיו.
ואני מכיר אנשים שחקרו מה נכון ומה אמיתי בחיים האלה ורצו ללכת לפי זה, והגיעו למסקנה שאין סיבה להאמין שיש אלוהים.
דוגמאות כאלה אפשר להביא מכל צד, אז זה באמת רק דיון של רעיונות, ראיות וטיעונים, שום דבר אחר לא נותן סיבה טובה להאמין במשהו.

אבולה, אם אתה מדבר על מה שנקרא אתאיזם "חזק" (גנוסטי), אז אני מסכים איתך, גם בעיניי זו עמדה לא רציונלית ואי אפשר לקבוע שאין אלוהים. בעיניי גם אין צורך.

זה כבר הופך להיות עניין סובייקטיבי.
רוב האנשים שאני מכיר לא מעורים במדע המדינה/כלכלה, אז הם לא מגדירים את עצמם כקומוניסטים או קפיטליסטים; או בפילוסופיה, סטואים או אפיקוריאים או קנטיאנים או מה שזה לא יהיה.

אתה יכול לבחור להעמיק בסוגיה הזאת, לקרוא את כל כתבי הקודש, להוציא תואר שלישי בתיאולוגיה, ואולי גם תגיע למסקנות אחרות מאלו שיש לך עכשיו.

העמדה האגנוסטית, להבנתי, היא פשוט "לא יודע וגם לא מעניין אותי".

אני חשוב שאני מבין למה אתה מתכוון אבל אם אני צודק אז זה בכל זאת טיפה שונה, כי במדעי הכלכלה, כשאתה מגדיר את עצמך כקפיטליסט או כקומוניסט אתה בהגדרה דוגל בשיטה כלשהי, אתה תומך באיזשהו רעיון.
אם אתה לא בוחר להתעסק בתחום, אתה כמובן לא קפיטליסט, ובאותה מידה בדיוק גם לא קומוניסט. כאן אתה צודק.

בתחום שלנו קורה משהו מיוחד, לעמדה שהיא בעצם לא עמדה, יש שם - אתאיזם אגנוסטי. זו עמדה שהיא לא שמורה לאנשים שהם בורים בנושא, אלא פשוט לאנשים שלא טוענים שום טענה. שים לב שכל עמדה אחרת (אתאיזם גנוסטי ותאיזם גנוסטי ואגנוסטי) היא אקטיבית בניגוד לאתאיזם האגנוסטי שהוא סטטי ובעצם לא טוען כלום.
לכן כל אחד משתייך לאחת מארבעת העמדות הללו, הן פשוט מכסות כל עמדה שיכולה להיות לאדם ואין דבר כזה לא משתייך לכלום, כי כלום זה פשוט אתאיזם אגנוסטי.

העמדה האגנוסטית היא לא בדיוק "לא יודע ולא מעניין אותי", זה יותר מה שנקרא אפתאיזם.
אגנוסטיציזם זה פשוט "לא בטוח", "לא יודע בוודאות". אני מאוד מתעניין בזה, ומגדיר את עצמי כאתאיסט אגנוסטי, כי מצד אחד אין לי אמונה באלוהים, ומצד שני אני פשוט לא יכול להיות בטוח שאין אלוהים, וכמו שאמרתי מההתחלה, אני לא חושב שיש טענות טובות בעד אתאיזם, הסיבה היחידה להיות אתאיסט היא בעצם כי אין סיבה להיות תאיסט.

טוב אם זה היה מעניין היית חורש על תיאולוגיה ועל שאר הפילוסופים הדתיים ומתעניין בבדיקת כתבי קודש שונים ומשונים. לרוב האגנוסטים אין חשק לזה עד כמה שידוע לי, וזה לא רע או משהו, פשוט זה לא יודע ולא אכפת לי.

אתאיזם אגנוסטי, בהגדרתו הויקיפדאית, הוא פשוט המקף עם הצ'ופצ'יק שיוצא ממנו למטה מצד ימין של תאיזם אגנוסטי; עושה רושם שהנטייה לכל אחד מהכיוונים היא סובייקטיבית־אינטואיטיבית, כי כאמור אין עדיפות לוגית מוחלטת לאף־אחת מהשיטות. גם בנוגע לאגנוסטיות "מוחלטת" אין סיבה ממשית להיצמד לאפוסטריורי מאשר לאפריורי, בדיוק כמו במוסר; הסיבה שלי להיות מוסרי (גם אם זה לא תמיד נוח) מבחינה "לוגית" היא כי אין לי סיבה לא להיות מוסרי, וזה נחשב למצוין לכל הדעות, אפילו שיכולתי לטעון שאני הולך להיות לא מוסרי בעליל עד שיוכח לי באופן מניח את הדעת שאני כן צריך להיות כזה.

מי שמאמין ב"מפלצת הספגטי המעופפת" או כל דבר "מגוחך" אחר לא טיפש יותר ממי שלא, אם לשפוט לפי האמור למעלה (אני מטיל ספק בכך שקיימים אנשים כאלו).

שואל השאלה:
"אין לך סיבה לא להיות מוסרי"?
זו דוגמא ממש גרועה לאתאיזם
כל העיקרון (שלי לפחות) כמו שכבר נחשת
אין אלוהים עד שתוכיח לי אחרת

אז נכון, לא אהיה מוסרית עד שתוכיח לי שזה הכרחי וחשוב
זו דוגמא גרועה כי
א. מוסריות היא דבר סובייקטיבי-מה שמוסרי בעיניך לא מוסרי בעיני
ב. כי כולנו (אלא אם כן יש לך תקלה חמורה במוח) יודעים מה החשיבות של מוסר

אתה מאמין בכל דבר עד שיוכח לך שהוא לא קיים?
איך אוכיח לך שאין לך חד קרן בלתי נראה על השולחן? אז אתה מאמין בו?
גם אם היית רוצה להאמין בכל דבר:
א. זה בלתי אפשרי כי אין סוף לדברים שאפשר להמציא
ב. אין כמעט דרכים להוכיח שמשהו בדיוני לא קיים, אז יוצר שאתה מוכרח להאמין בכל אין-סוף הדברים שהומצאו

שוב, מוסר הוא משהו אפריורי שלא דורש הוכחה. אולי אפשר לעשות פעלולים פילוסופיים כדי להוכיח אותו, אולי גם לא, זה לא מונע ממך להאמין בו ולפעול לפיו גם נגד האינטרסים האישיים שלך (הגם שאם אנחנו מניחים שכולנו גיבובי אטומים הדרך לניהיליזם מהירה, inconsistency much?).

לגבי א', אני מטיל בכך ספק. קשה להתווכח עם קיום מוסר אוניברסלי כלשהו. לא ידועה לי תרבות שבה אונס/רצח/גילוי עריות/שוד (של אנשים אחרים) נחשבים מוסריים; כל או כמעט כל התרבויות רואות בעזרה לזולת האנושי (להוציא מקרים של דה־הומניזציה/דמוניזציה) ערך.

את מוזמנת לשאול כל אדם בסטיפס וכל אדם בכל מדינה לגבי הדברים האלו.

כדי לבצע עבירות מוסריות צריך להיות או עם הפרעה נפשית, שזה לא כזה נפוץ, או לחילופין לבצע דה־הומניזציה/דמוניזציה שהופכת את הקרבן ל"יוצא מן הכלל" המוסרי, אבל זה לא אומר שלאנשים אין מוסר.

גם אם נניח שהוא סובייקטיבי/רלטיבי, מה זה משנה? המוסר שלך עדיין אינטואיטיבי לך ואת פועלת לפיו.

ב. כוונתך לפן הפרגמטי? רוב ככל האנשים לא מוסריים רק כי זה פרגמטי. נניח שיש לי אפשרות לרצוח מבלי להיענש, אני אעשה את זה? אני נחמד לאנשים רק כי הם יהיו נחמדים אליי בחזרה? אני עושה דברים רק כדי לקבל מהם טובות הנאה? אני מקריב את חיי כדי להציל מישהו כי זה "חשוב"? השיקול הפרגמטי לא תופס את כל המקום.

אם כוונתך לחשיבות אפריורית, הגעתי לאן שרציתי.

לא, אני לא מאמין בכל דבר עד שיוכח לי שהוא לא קיים, כמו שאת מאמינה בדברים שעדיין לא הוכחו באופן אמפירי או לוגי.

את ימנית או שמאלנית (ביחס לסכסוך הישראלי־פלסטיני)? כך או כך, מניין לך שהדרך שלך לא תמיט אסון לאומי? את יכולה להוכיח בוודאות שלא? לא נראה לי, גם אני לא יכול להוכיח שהשמאל הוא the way to go, אבל אני עדיין שמאלני, ואנשים עדיין ימניים.

האם את יכולה להוכיח שאני לא הזיה בתוך הראש שלך?
האם את יכולה להוכיח שאני לא סייבורג חסר רגשות?
האם את יכולה להוכיח שכל הזכרונות שלך הם מציאותיים, ולא נוצרו בלעדית על־ידי המוח שלך, או נשתלו אצלך בשלב מסוים? האם את יכולה להוכיח שהתואר שתוציאי יגרום לך להרגיש טוב יותר מאשר אם לא תוציאי?

התשובה היא לא, אי־אפשר להוכיח, ואין סיבה ברורה ללכת לכיוון השני, מלבד זה שזה אינטואיטיבי לך. אפשר להביא עוד אינספור אמונות שאת אוחזת בהן מבלי לוודא שהן נכונות, פשוט אני לא יצירתי. הסיבות שלך לא להאמין הן בסופו של דבר סובייקטיביות.

לי לא אינטואיטיבי שיש חד־קרן על השולחן (הוא לא ישבור אותו?), גם אם זה נכון. אין לזה גם שום השפעה על החיים שלי אז מבחינתי לומר כן, מה אכפת לי. אולי לך זה יותר אינטואיטיבי.

שואל השאלה:
א. מבחינתך לא מוברי לחתן בת 12 עם גבר בן 30, בשהיל הבת 12 זו אולי הזדמנות לצאת מעוני ולכן היא רואה את זה כמוסרי
ב. כוונתי היא שיש לך פיזית במוח איזור שאחראי על הרגשת החרטה שלך, אם האיזור הזה תקין אתה לא תעשה דברים שיגרמו לך לחרטה ולבושה
עשו ניסוי ובדקו את תפקוד האיזור הזה אצל פושעים וגילו שאצל רובם האיזור הזה מוחלש, מוכנה לחפש לך מקור אם רוצה

שמאל וימין זו דוגמא מצוינת לזה שמוסר זה חא אובייקטיבי, מה שאני חושבת שהוא טוב (נגיד שמאל) זה משהו שאדם אחר יראה כנורא

ההבדל בין דעות פוליטיות לאמונה נמצאת בשם, אמונה/דעה
דעתי היא שיש לאפשר לנשים להשתלב במסחר, האמונה שלי היא שיש אלוהים

באותו אופן אני יכולה להגיד-איך אני יכולה לדעת אם יש ישראל? אולי אני מדמיינת את זה? אני מבינה את הנקטדה שלך אבל מבחינתי, אני חייה בראש שלי, מה שאני רואה ומבינה הוא נכון , מה שאני לא רואה ולא מבינה הוא לא נכון
זו אולי תראה כחשיבה ילדותית, אבל אם תחשוב עם עצמך תבין שבדיוק ככה אתה חושב.

א. אולי בתרבות כלשהי זה מוסרי לירוק על סבתות כי זה סימן ברכה. יוצאים מן הכלל תמיד יש. רוב האנשים יגידו שזה בסדר לרצוח אויבים (לכי תגדירי אויבים) או לגנוב אוכל כדי לא למות. לא לזה הכוונה, אלא לרעיונות הכללים יותר;

"we hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their creator with certain unalienable rights, that among these are life, liberty and the pursuit of happiness."
(האחרון לא self-evident עבורי אבל שיהיה).

ב. אוקיי, עכשיו נניח שרכנתי שנתיים מעל ספרים והגעתי למסקנה ניהיליסטית שכולנו גיבובי אטומים והלכך אין בעיה לאנוס לצורך העניין. זה יפטור אותי מרגשות אשם? סביר להניח שלא, ומה שקרה זה שעליתי על מוסר "אריסטוקרטי" שהקשר בינו לבין המציאות בפועל רופף, גם אם לוגית המוסר מצוין.

ג. אין כוונתי לימין ושמאל בפן המוסרי. כוונתי היא לשאלה האם סיפוח הוא פרגמטי יותר מאשר שתי מדינות לשני עמים או להפך.

ד. ולמה נשים אמורות להשתלב במסחר? עלית על נוסחה מתמטית לזה או שזה מובן לך מאליו? מניין לנו שנשים שוות לגברים? אולי הן שוות יותר? אולי פחות? האם היית מסכימה לוותר על זכויותייך אם היו מוכיחים לך שנשים שוות פחות?
הכל מתנקז ל"מובן מאליו".

ה. מצוין, זה בדיוק לאן שחתרתי. את בוחרת באופן מודע או לא מודע ללכת על צורת החשיבה הזאת, לא כי זה נכון יותר או נכון פחות, פשוט כי זה מובן מאליו. ברור שגם אני הולך עם אותה צורת חשיבה כי גם לי זה מובן מאליו, כמו שמובן לי מאליו שאסור לרצוח אנשים נחמדים, או שאסור להתעלל בחיות, או שדברים קיימים מעבר ל־cogito ergo sum (אם להיות כן, אני כבר המון זמן נמצא בין המחשבה שדברים קיימים לבין המחשבה שדברים לא קיימים, ואין לי מושג מה נכון אז אני פשוט מנסה לזרום, מה גם שלפי החסידות דברים לא *באמת* קיימים, סיפור בפני עצמו), ואותו סיפור לגבי זה שישנה אלוהות.