אני מקווה שתקראו את זה ותוכלו לעזור לי בבקשה

אני לא מרגיש שיש לי חברים או חלק מאיזה משהו אני לא מרגיש חיבור עם חברים שלי כל מי שהכרתי נעלם מהחיים שלי כולם נעלמו ברגע אני מנסה להתקרב לאנשים אבל אף אחד לא רוצה להיות בחברתי אני מנסה לדבר אבל אין תגובה אני לא מרגיש שבאמת היו לי חברים אמיתיים שבאמת למישהו היה אכפת ממני אני היום בתקופה האחרונה שאני בבית יצא לי לחשוב והבנתי כמה ריק ובודד אני שאין לי כלום ושום דבר שאני נכשלתי בחיים האלה שאני לא באמת שמח שלא באמת טוב לי אני אופטימי ושם חיוך על הפנים אבל אני כבר לא מבדיל בין חיוך שנובע משמחה לבין חיוך מזוייף אני מתחיל לחשוב לעצמי ואני בוכה דמעות שאני מבין את מה שקרה בזמן האחרון השנה הזאת באמת הייתה קשה לי רגשית נפגעתי הרבה פעמים השנה שקרו מקרים שלא תיארתי לעצמי שאכנס אליהם אני נפלתי למקום חשוך ועמוק לשם ננטשתי בידי כל מי שהכרתי מכל החברים שלי גם הטובים ביותר אני מרגיש לבד שאין לי יותר אף אחד אני הבנתי שלא באמת היו לי חברים כי לא הייתי מסוגל לדבר עם רובם ועם אלה שכן דיברתי רק כדי לייעץ או לעזור מעולם לא בילינו כמו חברים ואחרי שהעבודה שלי הסתיימה והעזרה שלי לא נחוצה הם נעלמו היה לי קשר חזק איתם בטחתי בהם ובסוף הם עזבו אותי לבד בחושך כרגע אני מוצא את עצמי בוכה לבדי בשקט שלא ידעו כדי שיחשבו שהכל בסדר כדי לתת להורים שלי תחושה שטוב לי אבל בעצם לא אני מרגיש אבוד בעולם הזה אני שומר על אופטימיות עדיין ולא נופל אבל אני בכל זאת מידי פעם נשבר כי אני זוכר את הכל אני לא אובדני או בעל מחשבות אובדניות אני רק מרגיש אבוד כבר מלא זמן מה לעשות?