מה משמעות קיומנו לפי ספר איוב?

"כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז).

ופירשו בגמרא (סנהדרין צט ע"ב) לעמל של תורה.

שואל השאלה:
לא כלכך הבנתי את הפסוק
האדם נולד לסבול אך הוא לא הגורם לסבל אלא זה טבע העולם? אשמח אם תפרט

ספר איוב לא אומר שגורלנו נקבע על ידי ה', אלא אפשר להסיק ממנו שה' יכול להתערב ולשנות את הטבע לשם מטרה מסוימת (דבר שהיה מובן מאליו לפני כן). איוב היה צדיק, ה' מעיד עליו במפורש (איוב מב 7): וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמֶר ה' אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב". בפתיחת הספר מופיעה לנו ההכרזה: "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" לבל נטעה ונחשוב שהוא חטא.

בסוף ספר איוב, לאחר המענה של ה' לאיוב, אומר איוב (איוב מב 1-6):

וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת ה' וַיֹּאמַר:
יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל, וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.
מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין, נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע.
שְׁמַע נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר, אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי.
לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ.
עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר.

הרמב"ם במורה נבוכים (ג, כג [תרגום קאפח]) מסביר שקודם לכן השקפת איוב הייתה ההשקפה העממית, המקובלת והמסורה מדורות ולאחר מכן הבין את ידיעת ה' האמתית (גם הרמב"ן על אתר מפרש בדומה). הנה דבריו:

אלא טעם הדבר כפי שאבאר לך עתה, לפי שהוא חזר מהשקפה זו שהיא בתכלית הטעות והוכיח את טעותו בה. אבל שזו היא ההשקפה הראשונה וההתחלתית, ובפרט למי שחלו בו הייסורין והוא יודע בעצמו שלא חטא, הנה זה ממה שאין להתווכח בו, ולפיכך יוחסה השקפה זו לאיוב, מפני שהוא אמר כל מה שאמר כל זמן שלא הייתה לו ידיעה, ולא ידע את ה' אלא על פי קבלה, כדרך שיודעים אותו המוני התורתיים.
אבל כאשר ידע את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירוה לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו.
אלא שהיה איוב מדמה כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והעושר והבנים כל זמן שהיה יודע את ה' על פי ההגדה לא בדרך העיון, ולפיכך נבוך אותם המבוכות ואמר אותם הדברים, וזה הוא עניין אמרו 'לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר'. עניין הדברים כפי העניין, על כן אמאס כל אשר הייתי מתאווה, ונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר, כפי שהונח מצבו והוא יושב בתוך האפר.
ובגלל אמרתו זו האחרונה המורה על ההשגה הנכונה, נאמר בו בסמוך לכך 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב'.

האמת, דברי הרמב"ם לא ברורים. המענה של ה' לאיוב עוסק בנפלאות הטבע שהוא תכנן בתבונה ובחיות מופלאות כמו בהמות (היפופוטם), לוויתן (תנין) וכנף רננים. בעצם אין כאן שם תשובה לשאלות שאיוב העלה. איך דברי ה' הביאו את איוב להשגה אמתית של המציאות, ומהי בכלל ההשגה האמתית של המציאות?

ישעיהו ליבוביץ (שיחות על חגי ישראל ומועדיו: קטעי מדרש מתוך מגילות "שיר השירים" ו"איכה" הגיונות על "קוהלת" ושיחות על ספר "איוב", ישראל טבת תש"ס [הדפסה שנייה: תשרי תשס"ב], עמ' 219 ואילך) עוסק באיוב. הוא מפרש את דברי הרמב"ם (עמ' 222) בכך שקודם לכן התפיסה של איוב הייתה שה' הוא "מעין פטרון המעניק טובות הנאה לעובדיו-חסידיו" ולאחר מכן הוא הבין שהטבע לא מתנהל כדי להשיג את מטרותיהם של בני האדם, אלא השגחת ה' מתבטאת בהתנהלות הטבעית של העולם, "במציאות הטבעית עצמה", כך שחוקי הטבע אדישים לאדם.

יואל קרמר בספרו "הרמב"ם - ביוגרפיה" (תרגום: שונמית ליפשיץ, הוצאת רסלינג: ישראל 2019, עמ' 367-368) נותן פרשנות אחרות לרמב"ם. לפיו, כוונת הרמב"ם היא שלפני כן איוב חשב שהעולם מתנהל עפ"י המקרה, ובסוף הוא מתחרט וחוזר בו מהשקפה זו. המסר הקיומי של ספר איוב הוא "אהבת האל באמצעות חשיבה על מעשיו היא זו שגורמת לנו אושר. אם אנחנו מודעים לכך ששלטונו של האל מוחלט ונפלא מאיתנו, נוכל לשאת כל פגע, ושום צרה לא תוסיף על ספקותינו בדבר האל והשגחתו".

עכשיו אציג את בעיית הרוע:
טענה א: אלוהים כול יכול.
טענה ב: אלוהים כול יודע.
טענה ג: אלוהים מושלם מוסרית.
טענה ד: יש רע בעולם.
טענות א, ב ו-ג לא מסתדרות עם טענה ד. מה התשובה? יש לה' שיקולים מוסריים אחרים שמצדיקים את הימצאות הרוע בעולם, כמו אפשור של בחירה חופשית, טבע מסודר שהחוקים בו לא משתנים וגורמים כאוס או כל תשובה אחרת שהידע לגביה לא נתון לנו - אבל נמצא אצל אלוהים.

שואל השאלה:
תודה רבה על התשובה למרות שאני לא חושבת שלגמרי הבנתי.
אתה יכול לתת לי הוכחות לזה שה' מושלם מבחינה מוסרית? האדם הרי התקיים מה', למה שה' בכלל ישים את עץ הדעת? אולי חלק מה' לא מוסרי וטוב לגמרי? או שהעץ הוא בכלל קשור אל השטן וזה שוב מלמד על היחסים ביניהם.


איך חוקי הטבע אדישים לאדם אם ה' הוא הכל מהכל?
אז ההגיון לכך שה' והשטן יתערבו על איוב היא כדי
שהשקפתו תשתנה? וזה נראה לך מוסרי? מה מוסרי בזה שאחרי שהוא הרג את כל ילדיו הוא הביא אותו מספר ילדים?

"אתה יכול לתת לי הוכחות לזה שה' מושלם מבחינה מוסרית?"
- אפשר להביא טיעונים. אבל יהיה הרבה יותר פשוט להניח לצורך הדיון את אלוהי המקרא שמוזכר לא פעם שהוא מוסרי ושופט צדק, למשל: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב 4)

"האדם הרי התקיים מה', למה שה' בכלל ישים את עץ הדעת? אולי חלק מה' לא מוסרי וטוב לגמרי? או שהעץ הוא בכלל קשור אל השטן וזה שוב מלמד על היחסים ביניהם."
- זאת שאלה אחרת, גם לזה יש תשובה של הרמב"ם, אבל אם לא תתעקשי לא אעסוק בזה.

"איך חוקי הטבע אדישים לאדם אם ה' הוא הכל מהכל?"
- לא הבנתי את הקושיה. כל גוף שואף להתמיד בתנועתו כל עוד לא פועלים עליו כוחות חיצוניים, גם אם אני ארצה שגוף יתנהג בניגוד לחוק ההתמדה לא אצליח לשנות את זה, למרות שאלוהים (לפי התפיסה התאולוגית המקובלת) הוא זה שקובע את זה.

"אז ההגיון לכך שה' והשטן יתערבו על איוב היא כדי שהשקפתו תשתנה? וזה נראה לך מוסרי? מה מוסרי בזה שאחרי שהוא הרג את כל ילדיו הוא הביא אותו מספר ילדים?"
- אף אחד לא אמר שזו המטרה. המטרה של הניסיון הזה לא ברורה. המטרה של ניסיון בכלל לא ברורה גם היא. אני נוטה לחשוב שמדובר בסיפור אטיולוגי שכנראה לא היה, "איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה" (בבלי בבא בתרא טו ע"א), וגם הרמב"ם נוטה לדעה הזאת (מורה נבוכים ג, כב).

שואל השאלה:
- זאת שאלה אחרת, גם לזה יש תשובה של הרמב"ם, אבל אם לא תתעקשי לא אעסוק בזה.

אם יש לך זמן אני אשמח מאוד

שואל השאלה:
אורות מאפל אני מתעקשת שתענה :)

בשמחה, אני מקווה שחברי ישלח לי את המאמר שכתבתי בנושא, ואז אוכל להוציא ממנו את העניין (המאמר מיועד לקובץ תורני של הישיבה, ולכן הוא שמור במחשב שם).