10 תשובות
אני לומדת בבית ספר פרטי.. המורים שלנו הם כמו החברים הכי טובים שלנו, היתרון בבית הספר שלי זה שכל המורים הם צעירים
יש כמה שאני מרשה לעצמי להיפתח בפניהם ולדבר איתם ואנחנו גם בקשר בלי דום קשר ללימודים זתומרת אם זה בתי קפה אחרי בית ספר או טלפון אחר הצהריים או בלילה.. ממש כמו חברים
והם מרגישים בנוח לדבר גם איתי על דבר שמורים בדרך כלל לא מדברים עליהם עם תלמידים והם מקללים איתנו וצוחקים איתנו (כמובן בגבול הטעם הטוב)
ממש לא
אני ממש לא הכי סומכת על מישהו מבית ספר אני הכי סומכת על המשפחה שלי על אמא שלי על בת דודה שלי על החברה הכי טובה שלי אבל כן אני גם קצת סומכת על המורה שלי אבל לה הכי
אני
המחנכת שלי שהיא במקרה המנהלת יוצא לי לחשוב שנשאר לי שנה ואני כן אתגעגע אבל אין מה לעשות
אני מרגישה שאני ממש סומכת עליה ואני יכולה לספר לה הכל והיא תעזור או שתנסה לעזור ואם היא לא תצליח היא תפנה אותי למורה או ליועצת שינסו לעזור לי אבל היא לא תעזוב עד שאני אצליח לפתור את הבעיה .
היא מאוד מאמינה בי שאני אצליח שאני לא מאמינה בעצמי בכלל והיא מאוד תומכת.
כשאסיים אני כנראה בעוד כמה שנים אבוא לבקר.
זה בקצרה ממש אני לא ארחיב יותר מידי כדי לא להיחשף
אנונימית
כן הוא העוזר הוראה בבית ספר שלי והכרהו עוד ליפני הבית ספר כמה שניים והוא הבן הדם היחיד שאני משתפת אותו בהכול יש דברים שהוא יועשה אלי והאורים שלי לא
לא הבנאדם שהכי סומכת עליו אבל אם יש משהו בבית ספר אני כן פונה ליועצת היא נחמדה ויכולה לעזור פשוט בדרך כלל אני פונה לפסיכולוג שלי
אבל אם אני צריכה ממנה משהו אני כן פונה
ואנחנו לא כזה קרובות כי כמו שאמרתי עכשיו כשיש לי פסיכוחוג כבר לא יוצא לי לדבר איתה
אנונימית
לא