אני אף פעם לא באמת הייתי טיפוס שהתחבר לאמא שלי... לאחרונה התחלתי באמת להבין ולהרגיש עם לב שלם שאני פשוט לא אוהבת אותה

היא עשתה לך משהו שאת ספציפית לא אוהבת אותה?
כי היא זאת שילדה אותך ונתנה לך הכל מגיל קטן..אין לך סיבה לשנוא אותה

היה לי ככה אם אמא שלי בגיל 14 ועזבתי ישר את הבית ועכשיו אני בת17 גרה עם אבא כי הם התגרשו מאז ואני לא בקשר איתה שנתיים ואני שונאת אותה ואני לא מרגישה אליה שום רגש,וכן אני מתגעגעת לדמות אמאית כי עשברתי דברים קשים אבל לא אליה היא לא אמא שלי מבחינתי,וושואלים אותי אני אומרת שאין לי אמא והיא נפטרה וזה רע אני יודעת אבל היא לא היה אמא טובה בגללה לא ידעתי תהתמודד עם מלא דברים

שואל השאלה:
היא לא עשתה משהו ספציפי אבל כן עשתה הרבה.
אני לא רואה בזה שהיא ילדה אותי איזושהי מחויבות לאהוב אותה, אני זוכרת אותה מהילדות שלי בתור דמות די שלילית, אבל זה באמת לא קשור לזה... אני פשוט לא אוהבת אותה ואני לא יודעת אם זה נורמלי או לא...

זה לא נורמלי כי כשנולדנו ידענו רק מה זה לאהוב, רק אחר כך למדנו לשנוא.
אז בתכלס של התכלס, בהכי עמוק בתת מודע שלך את כן אוהבת את אימא שלך כי ככה בני אדם עובדים.

מבחינת ריאליסטית ובוגרת יותר זה הגיוני לפתח שנאה.. אבל שתדעי שאת גרה בבית שלה תחת החוקים שלה אז אל תתלונני שאת לא יכולה לצאת וכדומה, את בת 19 את יכולה לעבוד ולהשכיר דירה בעצמך

אף אחד לא יודע פה מה באמת עברת איתה ומה לא ואף אחד פה לא יכול להגיד לך שזה לא לגיטימי. אני מניח שעברת איתה דברים שגרמו לך להגיע למצב כזה שאת סולדת ממנה וזה נורמלי לגמרי ואין לך מה להרגיש אפילו 1% של אשמה. אם את רוצה להרחיב בפרטי את מוזמנת

שואל השאלה:
^^
כמו שאמרתי, אני *לא* יכולה לצאת מהבית לא כי אני לא רוצה- אני רוצה מאוד
אבל קורים דברים בבית שמונעים ממני לעשות את זה ואני נשארת בכל זאת- כנגד רצוני.
בנוסף אוסיף שאני חושבת שאם אני נמצאת במצב שאני משלמת חצי מהחשבונות של הבית ולעיתים קרובות אפילו שכ"ד אני ממש לא מחויבת לציית לחוקים של אף אחד שאני גרה איתו במיוחד כשיש לי סלידה כלפי אותו אדם.