הסגר הזה מוציא אותי משפיותי

בגלל שאין כלום לעשות בבית, אני כל היום בטלפון.
עכשיו פה העניין מתחיל להסתבך. בגלל שאני בטלפון כל הזמן אז אני גם לא מוציאה אנרגיות ואז אני חא עייפה בלילה, מה שבסוף הוביל לזה שאני לא נרדמת עד 6 בבוקר!.
חוץ מזה הימים בבית מרגישים לי חסרי תכלית, בזבוז של זמן. כל יום אני קמה לעוד יום בטלפון, ואני פשוט משתגעת מזה. זה מרגיש כאילו אין טעם לחיות אם אני רק בטלפון ולא באמת עושה משהו מועיל, והבעיה היא שאין כלום לעשות שלא דורש שימוש בטלפון.
ובנוסף על כך חבר שלי חזר מהבסיס לשבוע ואני בדיוק חוזרת לבסיס ביום שני. יש לנו ממש יומיים שלמים להיות ביחד ואנחנו לא מנצלים את זה בגלל הקורונה יימח שמה. אני מפחדת שאולי הוא נדבק או שאני נדבקתי או שנקבל קנס על זה שהתרחקנו יותר ממאה מטר מהבית.
אני מרגישה אבודה לגמרי...
התקווה האחרונה שלי זה להיות בבסיס. לפחות שם אני יכולה לדבר עם חברים שלי.