אני מתאמנת על הכתיבה שלי, אני אשמח אם תוכלו להביע דעה על זה :)

רגע אחד הפריד בין החיים המושלמים שחלמתי לנו לבין גופה השמוט והחיוור.
רגע אחד הפנים שלי היו מרוחות בחיוך וקורנות משמחה, החזקתי אותה בידי, נישקתי את שפתיה, הייתי המאושר באדם. התחייבנו להיות אחד של השניה לנצח.
ורגע אחרי היא מלאה בדם, שרועה על האדמה, עם עיניים ריקות מהבעה, מלאות בכלום.
לעולם לא אזכה לחבק אותה שוב. לטעום את שפתיה. לשמוע את הצחוק המתגלגל שלה. לשבת והקשיב לה מדברת, רק כדי לבהות בה ולראות כמה היא יפה. לתמוך בה כשהיא עצובה. ללחוש לה בלילה כמה שהיא מושלמת בשבילי. לחלוק איתה חוויות וזיכרונות. להתאהב באדם שהיא כל יום מחדש.
לעולם לא אזכה לספר לה עד כמה אני אוהב אותה, יותר מאת עצמי.


אה וכתבתי את זה מנקודת מבט של שחקן בסרט בגלל זה זה כתוב ככה