פריקה , אשמח להערות לשיפור אני חדש בתחום הכתיבה

אני מקבל את הדברים ,
לא חי את החיים ,
אני לא הילד שכולם מכירים ,
אני שם את הכיפה רק בשביל ההורים ,
וומניח תפילין רק לפעמים .
אז הם קראו לזה מרד גיל הנעורים ,
כשזה המשיך זה נהפך לכמה עניינים לא פתורים ,
אז הם הלכו ליועצת, הוציאו כספים ,
זה לא עזר אז הם פיזרו איומים ,
ניסו לדבר עם אלוהים , מתפללים מתפללים ,
למה הוא לא מה שהיה בלימודים ?
למה הוא לא בא לתפילות ושיעורים ?
למה הוא כל הזמן עייף , נמאס לו מהחיים ?
כשאת הפרט הכי חשוב שוכחים ,
שוכחים לפתוח איתי את הדברים ,
אולי אז דברים היו מסתדרים ,
אם רק היו מדברים כאוהבים ,
מראים שהם מבינים ,
שהם אוהבים אותי על כל פנים ,
אולי אז , חלומות היו מתגשמים ,
אולי אז החיים שלי היו רגילים ,
אין לי סטנדרטים גבוהים ,
רוצה להיות כמו כל שאר האנשים ,
ללכת בבוקר למקום שהם אוהבים ,
לשהות בחברת אנשים שהם מעריכים ,
לא לפחד לומר דברים ,
לעשות דברים שהם מאמינים ,
אולי אז, הייתה לי שמחת חיים,
אבל אני מקבל את הדברים ,
בידיעה שאי אפשר לשנות אנשים ,
מקבל בידיעה שיבוא יום ויהיו לי חיים חדשים ,
חיים שבהם לא אכתוב עוד פריקה כי אם שירי אהבה.