מה דעתכם על קטע הכתיבה הזה?

זה כואב הכי הרבה כשזה מלטף.

צורם, צורב, מתמשך.

כשאין לך שליטה על הזמן,

הכאב כל כך לא חד משמעי.

אכזרי.

הוא נושק לך נשיקות רעילות,

הוא עוטף אותך באש לוהטת ששורפת את גופך.

כאב חד הוא הטוב שבהם.

כאב ידוע, כאב ברור.

הוא זמני ודוקר,

הוא מרתיע, מבהיל,

אך הפחד ממנו לא שוכן במעמקי נפשך.

כשאת לא מודעת לכאב,

שהוא חודר אל ריאותיך ומקשה על נשמתך,

כשהוא מתגנב לליבך ומקפיא את דמך-

זהו כאב אמיתי וטהור.

הכאב שבסוף יתפרץ מעייניך,

שישאיר אחריו אוקיינוס של הרס.

וישנו הכאב שבשתיקה.

הכאב של עלי השלכת שנשרו לאחר חורף של תקווה,

הכאב של המים שחודלים לזרום בנחלים,

הכאב של החושך במקום בו האור שלט פעם,

הכאב בדממה של המוות.

כל כך הרבה גוונים של כאב.