מכירים את זה שאומרים לכם...

יש לך מישהו שמקשיב לך, שנותן לך לפרוק אצלו ומזדהה ובמקום לחשוב "איזה מזל שיש לי אוזן קשבת" את חושבת "שיואו אני ככ מורכבת אפחד לא יכול להבין אותי xp"

תעשי לי טובה. אין מה להגיד חוץ "אני מבין אותך" במיוחד כשמדובר על רגשות

שואל השאלה:
זה לגמרי לא נכון .
כשאני משתפת מישהו למשל שעברתי אונס והוא אומר לי אני מבין אותך מאוד תנסי שלא לחשוב על זה ולהעסיק את עצמך ... וכו
איך איך הבן אדם הזה יכול להבין אותי אם לא עבר את זה בכלל?
וכן יש מה להגיד "במקום אני מבין אותך"
הוא יכל להגיד שהוא חרא של בן אדם ולדבר דוגרי שאין מה לעשות עם זה ואז להציע שאני יעסיק את עצמי מאשר להגיד שהוא מבין אותי שברור מאוד שלא

שואל השאלה:
אולי הוא מבין שאני עצובה
אבל הוא לא מבין באמת את מה שאני מרגישה והרגשה הזאת של למות

שואל השאלה:
זה קרה לפני חצי שנה אף אחד לא יודע את זה חוץ מחבר שלי
גם לו אני לא תכננתי לספר פשוט הוא שאל אם הוא היה הראשון וגם לא יכלתי להמשיך לשמור את זה ועוד לשקר לו אז הייתי חייבת

שואל השאלה:
כאילו חבר שלי שאל אם הוא היה הראשון שלי...

שואל השאלה:
היא לא בבית היא בעבודה ואני לא מסוגלת לספר לה אני אנסה לחשוב על מה אומר לך ואיך...

שואל השאלה:
אני אדבר איתה ואני ינסה להגיד לה את זה פנים מול פנים ואם יהיה לי קשה אז אני אקח את העצה שלך וארשום לה בוואסאפ כשאני מולה ...
ואני בת 16..

שואל השאלה:
מקודם ירד שתי דמעות אבל נרגעתי אני קצת בבאסה אבל את צודקת אי אפשר לסתיר את זה מאמא שלי...