אני נכנסת להתקף

זה הורמונים... מכירה את זה זה יעבור עם הזמן, לפעמים זה יחזור ושוב זה יעלם, זה נורמאלי

להבין שהצורך שאת מרגישה הוא צורך שקיים בך .ללא כל קשר אליה ולתת מקום לכאב , לגעגוע, להתאבל עליה, לא לפחד מזה. לתת לזה פשוט להיות .אחרת זה תוקף יותר חזק .לא להדחיק. לבכות אם צריך ולהבין בעיקר להאמין שהזמן יעשה את שלו. לנשום עמוק. להתאפק להתעסק כל הזמן באתגרים בחיים ולאמר לעצמך הצורך הזה שאני מרגישה בה הוא כי היא נתנה לצורך שלי מענה. אבל אני אתגבר על זה .הרגע של הגעגוע זה שיא מסוים של כמה רגעים .אם מתגברים על הרגעים האילה בכל פעם שהם מגיעים בגל ענק כזה , אז לבסוף זה חולף .שוב, לתת לצער את המקום שלו .לא להדחיק ולפתח קשרים בריאים . המון הצלחה יקירה .גם אני מכירה את זה על בשרי ויודעת היטב היטב על מה את מדברת .זו שהתאהבתי בה התגלתה כאישה רעילה נודניקית, משפילה ומתעללת רגשית ועם כל זה ואולי דוקא בגלל זה .זה היה קשר קרוב , מחבק ממכר וממלכד .לא אוכל לאמר שיצאתי מזה במאה אחוז .אני רק יודעת שאני עובדת על זה ויודעת שרק אם מצליחיפ להתאפק ולא לצור שום קשר אז באמת אפשר להתגבר על כך

שואל השאלה:
תודה ממש עזרת לי ^

אנונימית יקרה,
אני קורא את ההודעה שלך והיא חודרת לי עמוק בלב. איך הצלחת לתאר בהודעה כה קצרה סערת רגשות כל כך מטלטלת...
כש"זה" פתאום בא והלב פועם, אולי גם מגיעים "פרפרים" בבטן, ואולי מעין שיתוק אוחז בך בכל הגוף? אך בעיקר נדמה שכאב משולב בעצב עוטף את כולך, על מה שהיית רוצה שיהיה ושלא קורה, שלא יכול לקרות. מין חוסר אונים משתק כזה.
מתוך הקריאה בהודעה שלך עולות בעיניי גם העוצמות והיכולות שלך! ואלה מאוד מרשימות ומרגשות.
האם יש לך מישהי/ו איתם את מרגישה נוח לשתף את מצבך? לדבר על כך, כפי שקצת שיחררת פה בהודעה שלך. זה עשוי אולי להקל.
יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. במידה ותרצי לשתף, להתייעץ, להתכתב, מתנדבים שלנו נמצאים כאן באתר sahar.org.il/help כל יום בין 10-13 ובערבים בין 9 לחצות. את מוזמנת להתכתב איתנו בצ'אט. אנחנו פה בשבילך, להקשיב, לנסות להבין ואולי גם לסייע. אל תישארי לבד בבדידודתך.
מקווה לשמוע ממך,
מתנדב בסה"ר