נמאס לי לגמרי...

אני חושבת שזה חלק טבעי בגיל שלך(גם שלי) התופעות שאתה מציין, אני חושבת שדברים כמו תחביבים, קריאת ספרים לחשיבה חיובית שתוכל למצוא בשפע באינטרנט, יוכלו לעשות לך טוב יותר לאט לאט..

נסה למצוא מקום שאתה יכול "לברוח" אליו תחביב או משהו בסגנון (אני שחיינית ועוזר לי ללכת לאימונים ולשחות)

כמה תחביבים קטנים במהלך היום למשך זמן קצר כל אחד

שואל השאלה:
אין לי זמן לכלום, שכחתי לציין...בזמן בצפר מתחיל ב7:30 ומסיים ב6 כמעט כל יום...(או ב4) ומגיע הביתה תמיד שעה וחצי אחרי, כי הבצפר רחוק.
מעמיסים עליי כמויות הזויות של בחנים, מבחנים, עבודות, ושיעורי בית, בכמות כזאת של לפעמים 7 מבחנים בשבוע, ועבודות מהיום למחר + שיעורי בית...
אין לי זמן לתחביבים למעט כמה דקות שאני גונב פה ושם...
שוב, אין לי כוח.

שואל השאלה:
^אם היה לי זמן "לשחות" הכל היה אחרת...אני מדבר איתך על זה שאין לי זמן בבוקר לשתות כוס מים בשקט.

וואי קשוח. תקשיב אבל עכשיו אין בית ספר..זה זמן טוב להתפתח בתחומים ובתחביבים

ולמה אתם לומדים עד שש?

שואל השאלה:
חחח חיכיתי לטענה הזו, כן הבעיה היא שיש מליון עבודות ושיעורים מקוונים כל היום.

שואל השאלה:
^כי הבצפר שלי הוא ישיבה תיכונית, כלומר גם לימודי דת (ממש בקושי - חרא בצפר) אז צריך יותר שעות...למרות שבפועל זה ממש לא קורה, דקה יש כולה שלושה מקצועות דת ותפילה. הבעיה שתפילה בשבע וחצי בבוקר (!) אז זה לא אמור להיות קשור...קיצר, סתם כי בא להם...

חח לנו יש בקושי ארבע עבודות ואין שיעורים ועדיין מתלוננים
זה לא נורמלי ככ אבל עדיין מאמינה שהתפנה לך קצת זמן בשל המצב, תנסה אולי לחלק את היום שלך לפי שעות ותמיד להקדיש זמן מוקצב לתחביבים ומנוחה גם אם זה יבוא על חשבון עבודה..חשוב גם לנוח

גם זה יעבור

שלום יקירי
נשמע שאתה מאוד מוצף ומרגיש לפני קריסה טוטאלית, כאילו העמיסו עליך ברמה שאתה לא יכול לפסוע גם לא עוד פסיעה אחת, ומבקשים שתצעד ככה דרך ארוכה, ולא סתם תצעד, אלא תצליח לעשות זאת בחריצות, ואתה מנסה איכשהו לשרוד ולא ליפול, אבל ככל שהזמן חולף נראה שהנפילה הולכת ומתקרבת...
נראה גם שאתה מרגיש נורא בודד וחסר אונים, בכל מה שעובר עליך, מרגיש לבד בקושי ובסבל ומחפש כנראה נואשות מישהו שיבין מה עובר עליך ויעזור לעשות קצת סדר בעמוס והבלגן, כדי למצוא קצת זמן לעצמך, זמן לנשום, להנות מהחיים.
אני מתאר לעצמי, כמה קשה להרגיש כשלון, כאילו נגזר שכל מה שתעשה ייצא עקום, גרוע, ואם כבר הצלחת במשהו אז אחרי זה מגיע שורה של כישלונות שמשאירים אבק להצלחה, כאילו יש איזשהו ציפייה ודריכות שיקרה משהו רע...
לגבי שאלתך, איך להמשיך ומה נכון לעשות, אמנם לא אוכל לענות על כך, כי אני לא איש מקצוע בתחום, אבל כן ממליץ ללכת לטיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח או פרטי, זה יכול לעזור ולהקל, ואולי תגלה שיש קשר בין הקשיים השונים שאתה עובר, ואולי לא...
יקירי, חשוב שתדע שאתה לא לבד, אנחנו כאן איתך גם ברגעים הקשים, מעבר לייעוץ או ייעוץ כזה או אחר, אתה יותר ממוזמן לשתף להתייעץ ולמצוא אוזן קשבת בצ'ט (אנונימי) של עמותת סה"ר שמופעל ע"י מתנדבים בכל יום חוץ מימי שישי בערב ושבת בבוקר, מעשר בבוקר עד אחת בצהריים ומתשע בערב עד חצות, ואולי יחד נמצא דרכים לעזור בהתמודדות ובכך להקל עליך.
מחכים לך...
מתנדב סה"ר

זה קשה גם אני לומדת עד חמש ורבע יוצאת בשבע בבוקר זה מרגיש כאילו שותים לך את היום אבל תראה את זה ככה דבר ראשון עכשיו יש חופש תנסה לעשות רשימה של דברים שטובים בחיים שלך דברים שמשמחים זה עוזר ומעלה חיוך על הפנים ותנסה למצוא גם אנשים שמבינים אותך תשתף זה כיף לפרוק לפעמים