אני מרגישה שאני פשוט בת חרא

ההורים שלי מושלמים ואמא שלי ממש נחמדה אליי ומנסה לדבר איתי אני לא מספרת לה כלום יש לי חבר כבר חצי שנה(כיתה ז' אבל עדיין) וכולם יודעים חוץ מהם אני כל היום בחדר עם הטלפון ו טלוויזיה אין לי בעיה לא להיות עם הטלפון וזה אבל פשוט אני מרגישה שאין לי מה לעשות פשוט ובכללי אני בקושי מדברת איתם אולי רק בארוחת צהריים אני אומרת היי אבל חוץ מזה כלום אני מרגישה חרא ואני יודעת שאני חרא יש לי את ההורים הכי טובים בעולם ואני פשוט לא יכולה לדבר איתם אני כל הזמן בוכה ואני ממש מרגישה שאני בדיכאון אני גם רוצה לדבר איתם יותר ולא יודעת איך ועל מה וכאלה אני פשוט מטומטמת אני לא יודעת איך הגעתי למצב הזה שאני גם שונאת את עצמי וגם התרחקתי מהאנשים הכי יקרים לי בעולם ואני לא יודעת בכלל על מה לדבר איתם ושאתם קוראים את זה זה נשמע כאילו פשוט לכי תדברי איתם אבל אני מרגישה שאני לא יכולה גם אני חושבת מלא על להתאבד ואני לא יכולה יותר נמאס לי בבקשה תעזרו לי מה לעשות