אני בנאדם נורא. אני כל כך כועסת על עצמי. זה קצת ארוך, אבל בבקשה תעזרו לי..

חזרתי הביתה במצב רוח לא משהו, ביקשתי מאחותי שוקולד. היא הביאה לי וכששאלתי אם זה היה במקרר היא אמרה שלא, ואז אמרה שאולי קצת. התחלתי לצרוח עליה ולבכות, אני באמת לא יודעת מאיפה זה בא וקראתי לה שקרנית.
כשנרגעתי, הלכתי אליה להתנצל. אמרתי לה שאני כל כך מצטערת, והיא, ילדה בת 9 עוד לא, עומדת מולי ומתחילות לרדת לה דמעות מהעיניים ואומרת לי "אני מצטערת אחותי, אני מצטערת שאני שקרנית. זו הבעיה שלי. אני סולחת לך" ופשוט התחלתי לבכות כל כך. אני באמת לא יודעת איך לפצות אותה.. מה אני יכולה לעשות?
היא לבשה היום את התחפושת שאני לבשתי בכיתה ג כשהייתי בגיל שלה, וקרה משהו ביום הזה ואני זוכרת את כל האיפור נמרח לי על הפנים מהבכי. ופשוט ראיתי אותה, עם אותו איפור מתחילה לבכות. אני לא רוצה שזה מה שהיא תזכור מה פורים הזה, אני לא רוצה שזה יגרום לה לשנוא את החג הזה כמו שאני שונאת אותו.
אני רק חושבת על זה ומתחילה לבכות שוב.
בבקשה תעזרו לי, איך לפצות אותה?