קטע כתיבה שלי אשמח אם תביעו דעתכם.

השמש זורחת, הציפורים מצייצות, הרוח נושבת לה בעוד כולם ממשיכים בחיי היומיום.

הלב הכאוב, השיער הפרוע, החיוך השבור חייבו אותה לחזור אל עבר חייה עם מועקות שלא ניתן לסבול.

הלילות הקשים, הימים הארוכים, האם יהיה לזה סוף?

אילו ידעה את התשובה לכך, היא לא הייתה שם כיום, מביטה בים הסוער בעוד הגלים מאיימים לסחוף אותה במחשבות נצחיות מבלי שניתן יהיה לעצור לרגע לנסות להתמודד, לנסות לפתור.

ואז, לרגע אחד פתאום,

היא עצרה את נשימתה השלווה, הרגישה בו שם לצידה וזה הרגע בו ידעה, היא תנצח את הכל.