חברה שלי לא אוכלת ופוגעת בעצמה ואני כבר לא יודעת מה לעשות

דבר ראשון תסבירו לה שבגלל שפגיעה עצמית זה ממכר אז עדיף שהיא תפסיק כמה שיותר מהר, אני הייתי כל כך מכורה שכל דבר טיגרר אותי וכל הזמן כאב לי נפשית ופיזית. אחרי שמפסיקים לחתוך צריך לחכות כמה שבועות- חודשים ואז פחות כואב. אחרי זה באמת התחלתי להיות מסוגלת לשמוח. הכאב של הגמילה מאוד שווה את זה.
דבר שני, זה נשמע מאוד מוזר, אבל זה שהיא לא רואה את עצמה כרזה, זה כי היא לא אוכלת. המוח צריך אנרגיה כדי לעבד את מה שהוא רואה במראה, ובלי אוכל הוא פשוט לא יוכל לעשות את זה. חוץ מזה המוח של רוב האנשים גם ככה לא מעבד טוב את הדימוי גוף של מה שהוא רואה במראה. תסבירו לה שאם היא תאכל יהיו לה יותר אנרגיה ומצב רוח והיא תוכל לעשות דברים שהיא אוהבת ולא להתעסק רק באוכל.
דבר שלישי, אם ההורים שלה מתעללים בה תייעצו לה לפנות לאנשהו, למשל לרווחה. או שתזמינו אותה לישון אצלכם הרבה.
לגבי הבית ספר, היא צריכה למצוא מורה שיודעת להיות אשת סוד שהיא אוהבת ולשתף אותה. למורה יש מחוייבות לספר דברים במקרים מסוימים אבל חלק לא.
קחי בחשבון שיכול להיות שיש לה מחשבות אובדניות, תדברי איתה על זה ותסבירי לה שאכפת לך שיהיה לה טוב ושלא תמות ושלהתאבד לא עוזר בכלום ושאת תילחמי איתה יחד. זה מאוד חשוב לעשות את השיחה הזאת, אני עשיתי שיחה כזאת עם החבר הכי טוב שלי אחרי כל אחת מהפעמים שהפסקתי להיות אובדנית/ מרגישה מיואשת וזה ממש עודד אותי.
אני מאחלת לכן בהצלחה:)

אולי במקרה שלה לא, אבל אני חושבת שאם היא במצב כל כך קשה, היא מבינה שמה שהיא עושה לעצמה זה רע, פשוט לא אכפת לה. כל מה שהיא רוצה זה להיות רזה וגם אם לכם היא נראת רזה מידי, לה זה לא מספיק. ככה גם עם הפגיעה עצמית - היא יודעת שזה רע, אבל זה לא משנה לה. זה משהו שהיא תלויה בו ובשבילה זה הפריקה שלה.
ככה זה בדרך כלל.. אז לא משנה כמה תסבירו לה שזה רע, זה לא יזיז לה. כל מה שאתם יכולות לעשות זה להיות שם בשבילה ולספר למישהו מבוגר שיכול לעזור. יועצת, מורה ולהסביר שההורים לא במצב של לטפל בה ולשלוח אותה לפסיכולוג אז אם זה אפשרי, לבקש מהמורה/יועצת/למי שבחרתם לספר.. שישלחו אותה. כי לבד - היא לא תוכל להתמודד עם זה. ואתם - לטפל בה גם לא יכולות.
הדבר הכי טוב שאתם יכולות לעשות זה לספר, ולהיות שם כשהיא צריכה. ותסבירו לה שאתם מבינות אותה ושאתם שם כדי להקשיב. כי זה מה שהיא צריכה עכשיו..

^^^אם היא מרעיבה את עצמה, סביר מאוד להניח שהיא ממש לא תסכים לצאת לאכול איתן.

לשאלה: בגדול, אין הרבה מה לעשות חוץ מלהיות שם בשבילה ואולי לנסות לשכנע אותה לדבר שוב עם היועצת.
בן אדם לא יכול להשתפר נפשית אם הוא לא מחליט לבד שהוא רוצה את זה, אדם שלא מאמין שמצבו יכול להשתפר, לא ינסה לשפר אותו. (לכן עזרה מבחוץ מאוד חשובה ומועילה לרוב,להראות לבן אדם שמצבים כן משתפרים ויש למה להמשיך לחיות וכו')

תראי לה שאת שם בשבילה בשביל כל דבר, שאת רוצה שיהיה לה טוב..

אולי תנסי להתייעץ עם ההורים שלך גם?

תראי לה שהיא לא לבד, דברי איתה ואל תכעסי עליה, אני דיי בטוחה שכל אדם אפשרי לא היה רוצה להרגיש מה שהיא מרגישה, בטח שלא בכוונה.

תספרי ליועצת שזה לא משתפר