ביקורת על משהו שכתבתי

ואולי ברגע שהכוכבים הלא מחייכים מחייכים, רומיאו משתעמם עם ג'ולייט
ואולי בזמן שהקור עולה, הבוקר מפשיר
הכל חוזר לקדומותו
יום חדש מאיר
העיר צועקת לקום לתחייה, אשת סוד
צועקת לחופש, צועקת לחיות
ולפעמים אנחנו מתאהבים באשליה של הלא נודע
מתאהבים בחיה הרעה, בלא נודע
אנחנו מתלוננים על המחסומים וסוגדים להם, יום יום
וג'ולייט עזבה את המקדש, היא ברחה, התאבדה
ואולי לא היינו מבזבזים ככה חיים, את ימי הנעורים
טרגדיות של שנים, צעירים
מקדשים את המחסומים