אני לא מפסיקה לבכות.. אולי לחלק זה יראה מוגזם אבל באמת קשה לי.. איך להתגבר?

אני מבין אותך

משתתפת בצערך.

כן,את צודקת שזה קשה
מותר לך להיות בעצב וזה,
אני חושבת שכדאי שתקני כלב אחר/תאמצי
ובעזרת השם תרגישי יותר טוב.

ממש מבין ומשתתף בצערך!

אגב ממליץ לך לאמץ כלב/ה אחר/ת זה יכול אולי לעזור :)

(ולא לקנות כי בעלי חיים זה לא מוצר והרבה פעמים כלבים שמוכרים/ההורים של הכלבים שמוכרים עברו התעללות!)

שואל השאלה:
בחיים לא קניתי.וגם לא אקנה..

כל הכבוד, וממש ממליץ לך לאמץ כלב/ה חדש/ה :)

אני דווקא לא חושבת שכדאי לרוץ לאמץ, קחי את הזמן, תתאבלי, תנוחי, הכל בסדר.
זה טבעי להתאבל על חבר שאת ככ אוהבת, ותדעי.. הזמן לא מרפא את הכאב. זה תמיד ישאר, תמיד יהיה חסר, אף כלב אחר לא יהיה כמוהה, הכאב והגעגוע רק יגדל, אבל מה? את תלמדי לחיות עם זה. תלמדי לחיות עם החסר ועם הכאב, הוא כבר פחות יעיק עלייך ביומיום..
תזכרי שהענקת לה חיים נפלאים, היית שם איתה ברגעים שהיה לה קשה. אימצת אותה. והצלת אותה. היא אהבה אותך עם כל הפגמים שלך והכי אהבה אותך מאושרת. הכאב לא עובר, אבל לומדים לחיות איתו. וזה לא קשה.
בשנה הראשונה אחרי שהתינוקת הפרוותית שלי מתה, כל דבר קטן גרם לי להתפרץ בבכי מטורף. היום אני מדברת עליה ומחייכת. גם כשאני ממש מתגעגעת, היא כבר לא סובלת, והיו לה חיים נפלאים איתי, אני מאושרת שהיא גדלה אצלי ומתה אצלי.