אני לא יודעת מה אני עושה בחיים האלה.

בעולם אוטופי משלך, מה העולם המושלם?

שואל השאלה:
אני מניחה.. בעולם אוטופי משלי.. אין אכזריות ואין שנאה.. אני חיה במקום ירוק ופשוט עם עוד אנשים מסביבי, ואני חיה עם משפחה משלי.. אני לא צריכה לשבת עד השעות הקטנות של הלילה כדי להרוויח כסף, אני תורמת את חלקי בקהילה ועושה מה שאני אוהבת וחיה ברמת חיים שאני רוצה (אמידה, נוחה)
ולפעמים גם הרעיון הזה מדכא אותי, ואני לא יודעת מה יעשה אותי שמחה. כאילו בכל רעיון שיש לי תמיד יש איזושהי חרדה שגורמת לי להטיל ספק בהכל ולהיבהל ואני לא רוצה לחשוב על זה

שונות לדעתי זה מה שיפה באנושות. למה? כי אם כולם היו אותו דבר הכל היה פשוט כ"כ משעמם.
אני אישית מוצאת ריגושים דווקא כשיש אקשן או כשאני פוחדת ממשהו.
השעון מתקתק והחיים חולפים להם מהר.
לדעתי את צריכה למצוא את הקומפורט זון שלך עם אנשים דומים לך או שמזדהים איתך.
תמיד יהיה לך ממה לחשוש אבל כמו שאמרתי, זה מה שיוצר ריגוש עניין וסקרנות.

וואי אחותי, אמרתי לעצמי שבדרך כלל לפריקות ארוכות לא עוזרים אף פעם, אז אני אנסה.
אך הבעיה היא שאין לי שום עצות שהן לתת לך, כי גם אני מרגישה קלועה במצב של אי שייכות (לרוב יותר מבחינה חברתית) למרות שישנם כישוריים חברתיים.
וגם לגבי האי שייכות הכללית, גם אני מרגישה לפעמים שאני לא יכולה להתאים אותי לסביבה שאני חיה ואני בכוח מנסה להכניס את עצמי לעניין.
תראי עכשיו אני לפחות קצת יותר בסדר, כי אני לאחרונה התייעצתי עם מישהו שאמר לי שזה הכל בראש, כל הקטע הזה של האי שייכות, ובן אם זה נכון או לא, אני מנסה "לעבוד" לפי זה, ולפעמים אני באמת מרגישה שאני אוכלת על דברים כאלה סתם תסביכים.
אמרתי את זה מנקודת מבטי, ילדה בת 14 עם ממש מעט תובנת חיים וניסיון, אז את כבר תבחרי מה לעשות עם התשובה שלי, לקחת ממנה משהו או פחות להתחבר אליה.. בסופו של דבר מקווה שעזרתי, בהצלחה עם הכל :)