23 תשובות
אלה חיים חופשיים.
ואנחנו לא עושים "מה שנראה לנו", יש את הגבולות של החוק.
פשוט אין לנו אלוהים שיגיד לנו מה לעשות.
מצטרפת לשואלת
אני גם לא מבינה לדעתי זה חיים בלי תקווה כזה אני מתכוונת שכשאני עצובה אז יש לי תקווה שאלוהים יקשיב לדמעות שלי ויעזור
אבל לכם אין למי לפנות שיכול לעזור באמת כשקשה ואת לבד
זה בדיוק כל הקטע, אין גבולות. לא בא לי לחיות עם חוקים שכופים עלי ובטח ובטח שאני לא מאמינה בהם ולא חושבת שהם בסדר\נכונים.
אף פעם לא אהבתי גבולות
אנונימי
מזתומרת אין לי דרך חיים ואין לי גבולות?
זה שאני לא מאמין באלוהים לא אומר שאין לי אידיאולוגיה.
אני לא מאמין ברצח, כל רצח. אני דוגל בקבלת השונה ואהבת חינם.
לא מבין, זה שאני לא מאמין בישות עליונה זה אומר שאין לי אמונות אחרות? יש רק מסלול אחד בחיים ואם לא אלך כמוכם אז אין לי גבולות?
לתגובה השנייה -
אני יכולה להתפלל לאלוהים אבל אני יודעת שהוא לא יקשיב לי. אז בשביל מה?
שואל השאלה:
מי אמר לכם שכל החוקים שאתם קובעים לעצמכם הם נכונים ובסדר?! (אנלא מתכוונת לאהבת חינם וזה.. חוקים אחרים) ונגיד במצבים קשים וכאלה למי אתם פונים/ מדברים? למי אתם קמים בבוקר? אני מאמינה באלוקים ואני קמה בשביל לעבוד אותו ולעשות טוב לאנשים.. ואתם קובעים לעצמכם תדרך חיים שלכם?
אנונימית
גם לנו יש ערכים את יודעת..
שואל השאלה:
הפינס.. אלוקים תמיד שומע ומקשיב וגם אם לא קורה בדיוק מה שאת רוצה שיקרה כנראה שזה לטובתך גם אם לא תמיד רואים אתזה ואין מצב בעולם שהתפללת מתישהו וה' לא שמע אותך
אנונימית
ומי אמר ששלך בסדר? אלוהים? וואו.
כל אחד והדרך שלו עם המוסר שלו. אנחנו אלה שקובעים את זה.
במצבים קשים אני מתמודדת עם המציאות שאני חיה בה, שאף אחד לא הולך להציל אותי ואף אחד לא מקשיב לתפילות שלי. חלק מהחיים זה גם הקושי.
למי אני קמה בבוקר? כי אני צריכה לחיות. כדי לחיות עוד יום. אין לחיים שלי משמעות כה מיוחדת, אני לא חושבת לי מחשבות בבוקר של בשביל מי אני קמה חוץ מבשביל עצמי.
ואת מייצגת את אלוהים?
אם הוא היה קיים הוא לא היה מקשיב לאף אחד מאיתנו. אנחנו מיליארדי אנשים בעולם והוא לא באמת היה שם על כל תפילה. זה סתם מעניק לכם תקווה, זה הכל.
כשאת חושבת על אתאיסט, מה את מדמיינת?

את מדמיינת אדם שיאנוס, ירצח, יגנוב, כי פשוט אף אחד לא "משגיח עליו מלמעלה".
הוא לא יקשיב להורים שלו כי הוא לא מאמין שכבוד הורים יאריך חיים כפי שאלוהים אמר בתנך?

או מנקודה טיפה שונה: אם אחרי המוות אין כלום, אז את חושבת שעכשיו חייו חסרי משמעות?


דבר ראשון, אם אלוהים הוא הדבר היחיד שמונע ממך עכשיו ללכת ולרצוח אנשים ברחוב או לאנוס אנשים אקראיים, ולא לכבד הורים.
אז יש לך בעיה...
הסיבה שאת לא רוצחת אנשים היא כי יש לך מצפון ואת חונכת להתנהג בצורה מסויימת. אין לזה קשר לאלוהים.
זאת הסיבה שגם אתאיסט לא יעשה דברים מסויימים.
פשוט כבוד להורים הוא לא יתרץ בכך שהוא יחיה יותר אלא לדוגמא "מי שמכבד אותי ראוי לכבוד ממני לפי דעתי" או "להורים שלי יש חכמת חיים ולכן אני מכבד אותם" או אולי אפילו "כי הם ההורים שלי" (תלוי באדם, לא תקבלי תמיד אותה תשובה).

דבר שני, אולי החיים דווקא בעלי יותר משמעות?
כי הם סופיים ולכן צריך להשקיע יותר, כי לא יהיה לך זמן אחרי שיסתיימו.
ואם מה שיקרה אחרי המוות, הוא הדבר בעל המשמעות "האמיתית" בשבילך, אז אני יכול לטעון שמה שאת עושה בחיים את עושה בשביל מה שיקרה אחרי המוות (למשל ללכת לגן עדן), ולכן אני יכול לטעון שהחיים שלך הם חסרי משמעות כיוון שהם לא משנים. כלומר, את חיה בשביל המוות (או מה שאחריו).
כלומר, כל מה שקורה עכשיו לא משנה, מה שמשנה זה רק מה שיקרה אחרי שתמותי (גן עדן/גהנום בדוגמא זו). החיים הם חסרי משמעות.
חוץ מזה, הקיום שלך אינסופי, אז איזו משמעות יש לחלק הקטן הזה של הקיום שלך עד שאת מתה? הוא חסר משמעות.

אבל אני לא טוען שזה מה שנותן לך משמעות בחיים בלבד.
אני מבין שגם האנשים סביבך שאת זוכה לבלות איתם את זמנך נותנים לך משמעות.
אני מבין שרוב הפעולות שלנו, ורוב הרגשות שלנו, אנחנו עושים בלי לחשוב עליהם יותר מדי, בין אם הם חסרי משמעות או בעלי משמעות.
כך אצל מאמינים ואתאיסטים.
לדעתי העובדה שמאמינים בוחרים להשעין הרבה דברים בחיים שלהם על אמונתם באלוהים, לא אומר שזו האלטרנטיבה היחידה, גם אם הם חושבים ככה.
שואל השאלה:
את רק חושבת שהוא לא שומע ומקשיב לנו ואת משכנעת תצמך להאמין בזה.. תנסי פעם אחת לבקש ואז תראי
אנונימית
יותר קשה לחשוב כמוני בגלל שאז צריך להשלים עם העובדה שאין תקווה, אין מי שאפשר לפנות אליו כשקשה.
אבל אני השלמתי עם זה, לאף כוח עליון לא אכפת מהבעיות שלך, שלי או של כל אחד אחר.
"מי אמר לכם שכל החוקים שאתם קובעים לעצמכם הם נכונים ובסדר?! (אנלא מתכוונת לאהבת חינם וזה.. חוקים אחרים) ונגיד במצבים קשים וכאלה למי אתם פונים/ מדברים? למי אתם קמים בבוקר? אני מאמינה באלוקים ואני קמה בשביל לעבוד אותו ולעשות טוב לאנשים.. ואתם קובעים לעצמכם תדרך חיים שלכם?"


טוב ורע זה דבר אישי שמתשנה בהתאם למוסכמות של חברה, ולפרט עצמו.

והאמת שגם בדת, מי אמר לך שכל החוקים שאתם קובעים לעצמכם הם נכונים ובסדר?
גם בדת אפשר לראות שטוב ורע, וחוקים, אלה דברים שמשתנים עם הזמן.
עובדה שיש זרמים שונים בדת, יש דתות שונות, ולכל אחד יש רעיונות שונים לטוב ולרע ולחוקים.
ובאותה הדת, באותו הזרם, יכולים להיות שני רבנים/אנשי דת שלא יסכימו זה עם זה, יפרשו אותו פסוק בצורה שונה, יבינו בצורה שונה מה זה טוב ומה זה רע.
לכל אחד ערכים משלו שהוא חי לפיהם, לעומת המאמינים שנשענים על הדת האיגוד של ערכים, אנחנו בונים אותם בעצמנו...
אני מאמין במדע.
אני מאמין בכבוד, בקבלת השונה, בהדדיות.
אני מאמין בשוויון זכויות ושוויון הזדמנויות.
אני מאמין באהבת חינם.
זה שאני לא מאמין לא אומר שלא חונכתי על ערכים.
ברור שיש לנו גבולות. אני פועל לפי גבולות המצפון שלי. אני לא ארצח בן אדם כי זה כתוב בספר, אלא כי זה לא מוסרי.
שואל השאלה:
אני לא חושבת שאתאיסטים הם אנשים איומים שרוצחים ואונסים אבל אני אומרת כשאין לך דת כלשהי (דרך מסוימת) איזה מין משמעות יש לחיים? וואלה אני קמה בבוקר משתדלת לעשות טוב לאחרים בשביל עצמי וגם אם אלוקים מחשיב אתזה כמצוה אז למה לא? וברור שלחיים יש משמעות כשאתה דתי ומאמין אתה מבין שכל השבתות והחגים שיש בתורה זה גם בשביל לאחד את המשפחה ולהכיר אחד תשני ולא רק מצוות ומצוות ומצוות.. אתם כאילו חיים עפי החוקים שאתם קובעים לעצמכם אם קשה לכם אין לכם למי לפנות.. ואם הייתם מאמינים הייתם מבינים שאפילו שכשיש קושי מסוים זה אך ורק לטובתי (ואני ראיתי אתזה מלא פעמים על עצמי) ובטח בטח בטח שיש לחיים משמעות אתם פשוט בוחרים לא להאמין בזה.
אנונימית
לא הבנתי, את רוצה שאנחנו עכשיו נחליף דעה ונתחיל להאמין? יש לי הורים מאמינים ואחות מאמינה, אני - לא.
אם אנחנו במצב רע, אנחנו לא נשענים על יצור קסום, אנחנו עושים משהו בעצמו! אם צריך, אנחנו עושים הכל בשביל זה
לדעתנו יותר טוב מלשים את הידיים על העיניים ולהגיד לרוח קסומה "בבקשה בבקשה, אלוהים, תעשה שהכל ישתנה".

בשבילך יותר טוב להישען על ישות עליונה - תהני.
בשבילנו - היא לא קיימת.
אניעוזר לאנשים לא בגלל ציווי אלוהי, אלא בגלל שזה עושה *לי* טוב. בתי החולים מלאים ברופאין אתאיסטים.
אני מוצא את המשמעות שלי בדרכים אחרות.
אולי לחיים יש משמעות, אבל אני לא יודעת מה המשמעות. אף אחד לא יודע.
ותאמיני לי שאני מנסה למצוא.
אבל אני כן יודעת שהמשמעות היא לא להאמין בדתות שהאנושות המציאה בשביל שתהיה תקווה כשקשה.
לא רק אני קובע לעצמי את החוקים. אני כפוף למערכת חוקים (של המדינה, של בית הספר, של הבית). החיים שלי יותר חופשיים, אבל אני לא עושה כל מה שאני רוצה.
* "בלי להאמין בשום דבר" - ממש לא נכון. אני מאמין בהרבה דברים, למשל: במדע, בזה שצריך להתחשב באנשים אחרים, בלכבד אחרים, בזה שצריך להגיד את האמת ולהיות הגון, בשוויון. פשוט אין משהו שאני מאמין בו באופן עיוור.

* "אין גבולות, אתם עושים מה שנראלכם" - נכון ולא נכון.
אנחנו עושים מה שנראה לנו. אבל, בגדול, כל אדם עושה מה שנראה לו (אלא אם כופים עליו פיזית משהו אחר, שזה נדיר). גם את עושה רק דברים שאת רוצה. פשוט הדברים שאת רוצה נובעים מאמונה בדברים שונים מאצלנו. את לא רובוט שאין לו שיקול דעת ועובד רק לפי חוקים נוקשים.
אנחנו פועלים לפי המצפון שלנו, שמעוצב לפי האופי שלנו ולפי השפעות מהחברה. זה לא שאין לנו גבולות. אני אולי יכול לשקול להסכים להרבה שינויים בחברה (למשל חוקים חדשים ונורמות חדשות), אבל אני בטוח שגם לי יש גבולות (בין אם זה טוב או לא), ויש הרבה אנשים אתאיסטים שהרבה פחות סובלניים לשינויים מרחיקי לכת.
יש לנו גבולות, הם פשוט לא מוכתבים (כביכול) ע"י ישות עליונה שאין לערער עליה, ואנחנו כל הזמן משנים את הגבולות, *לאט לאט*, כשאנחנו מבינים שיש דרך טובה יותר.

* "אין לכם דרך חיים מסודרת" - אני מניח שב"מסודרת" את מתכוונת למשהו שיש בו כללים מאוד ברורים ושלא משתנים. אז נכון, דרך החיים הדתית/חרדית יותר מסודרת משלנו. אני חושב שזה היתרון בדרך החיים שלנו, כי הרי אנו בני אדם, כל הזמן אנחנו לומדים ומבינים דברים חדשים, אז חבל שלא נתפתח בהתאם. אבל יש אנשים שמאוד קשה להם עם דברים שלא ברורים לגמרי ושיכולים להתשנות, אז אני מבין למה זה יכול להפחיד. אני, אישית, דווקא כן אוהב שיש כללים ברורים שלפיהם אנשים בחברה צריכים לנהוג. פשוט אני חושב שזה צריך לנבוע מהמצפון של כל אחד ומחינוך. הרבה פעמים אני נתקל באנשים שלא נוהגים לפי הדרך שבה אני חושב שצריך לנהוג, וזה מעצבן אותי (לך זה לא קורה?).
דרך אגב, זה לא שזה הכרחי שיהיו הרבה פחות כללים בחברה אתאיסטית. אפשר להעלות על הדעת שמתישהו אנשים עם תפישות דומות יתאחדו ויקימו לעצמם חברה עם כללים הרבה יותר נוקשים.
"איך אפשר לחיות בחיים האלה בלי להאמין בשום דבר"
האמת, שדיי בקלות. לא צריך להאמין אם אפשר לדעת. אנחנו אמנם לא יודעים הכל, אבל אנחנו מבינים שלהאמין במשהו שיגרום לנו לחשוב שאנחנו יודעים הכל לא יקדם אותנו לשום מקום ולא יעזור לנו. יכול להיות שיותר קשה לחיות כשאין לך מישהו קסום להישען עליו, אבל זאת המציאות, ולמציאות לא אכפת מהרגשות שלנו. אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לשנות את האמת כדי שתתאים לרצונות שלנו. היא תישאר כמו שהיא. אם לומר בכנות, מאז שהפסקתי להאמין החיים שלי לא השתנו הרבה. ואם כן אז לטובה.

"אין גבולות.. כאילו כל מה שבאלכם אתם עושים?"
לא ממש. אתם אולי חושבים שהמוסר והחוקים שלכם באים מהדת או מהתנך. אבל זה לא נכון. אם החוקים שלכם היו באים מהדת החברה שלנו הייתה נראית שונה לגמרי כיום. קצת כמו שהיא נראתה ביימי הביניים. מוסר זה מנגנון אבולוציוני שנועד לעזור למין האנושי (ואולי גם לעוד מינים) לשרוד. הוא אמנם סובייקטיבי, מה שאומר שלכל אחד יש את "החוקים שלו", אבל בני האדם כחברה, קובעים לעצמם חוקים ונורמות חברתיות. אם אלה חוקים של המשפחה, או של מדינה. אנחנו גם כולנו מחונכים למוסר מסוים. כולנו פועלים לפי המוסר והחוקים האלה, גם אתאיסטים וגם מאמינים. ההבדל הוא שאתם מוסיפים לזה את הסיבה הנוספת והיא לרצות את אלוהים. שזה סבבה, אבל זו לא הסיבה היחידה שאתם פועלים לפי מצפון ומוסר. אנחנו לעומת זאת, לא מגבילים את עצמנו לחוקים של דת. ככה שאין באמת הבדל בינינו לבינך. כולנו פועלים על ערכי מוסר חברתיים שמשתנים בהתאם למקום ותקופה.