אנשים כנים,איך הכתיבה? של סיפור שאני כותבת

פתאום קמה מהומה מאחוריהם. פורטון צוחקת בפראות, בועטת בכלי הזכוכית האלגנטיים שהיו על השולחן ומייללת בהנאה כשהם מתנפצים על הרצפה. השומרים קמים לעברה בחדות והאורחים ממהרים לברוח מהמקום.

כולם קופאים למשמע קול הטריקה הנוסף שנשמע מן הדלת, ולפניהם מופיעים פנים שאני מזהה במהירות : אליוט והמחתרתיים.

לפתע אני מבין, משהו זורם וחשמלי מנקב לי בחזה. איך לא ראיתי את זה קודם? זה כל כך ברור. כעת כל פעולותיה של פורטון היו הגיוניות בעיני.

זה פשוט מטורף מדי. אליוט והחבורה מתנפלים במידיית לכיוון הבמה, מידורי מנסה לברוח וחוצה שורת שולחנות מנגד לאורחים המבוהלים, אבל השולחן מתנדנד תחתיה והיא מועדת מצד לצד במידה מסוכנת. פורטון שוחה בעקבותיה, ומהר מאוד היא וכל המחתרתיים אוחזים בגופה.

"הצילו!" היא קוראת - מאוחר מדי. עיניה מתגלגלות בחוריהן והיא צונחת על הרצפה הקשה. השומרים צוללים מאחורי השולחנות, בניסיון לתפוס את הפולשים.

"תפסו אותם!" צועק המלך.

לפני שהספיקו לצעוק עוד מילות אזהרה, פניה של מידורי מרצינים. היא מפסיקה להתנדנד וקופאת ברגע של צלילות מבועתת. ואז ראשה נזרק לאחור והיא צורחת. יללות וצרחות פילחו את המים באולם. הצליל היה מקפיא דם והוא העביר זרם חשמלי במורד גבי. ענן סחרחר השתלט עלי. באופן אינסטקטיבי אני מושיט יד אל השולחן כדי לייצב את עצמי, הכל נתקע בגרוני. אני מתאמץ לנשום ולהכריח את מוחי לראות בבהירות. להזכיר לעצמי שהכל חלק מהתוכנית, שהכל בסדר.

אבל העילפון השחור מפיל אותי לרצפה.