הרצל - שאלת היהודים : לא שאלה דתית לא חברתית, לאומית! למה לא שאלה דתית?

כי הרצל היה חילוני ולא דתי, הוא הכיר ביהדות כלאום ולא רק כדת.
השאלה עצמה היא לאומית בגלל שיהודים זקוקים לבית *לאומי* בארץ ישראל.

בגלל שהיחס אל היהודים היה כאל לאום ולא כאל דת ולכן גם יהודים שהמירו את דתם המשיכו לסבול מאנטישמיות. כשהרצל הבין את זה הוא כתב את "הגטו החדש" אחרי זה פרשת דרייפוס והשאר היסטוריה.

הרצל נולד בבית חילוני, בלי קשר מיוחד ליהדות. תחילה הוא האמין שהיהודים אכן יכולים להשתלב בחברה האירופאית, אך לאט לאט המציאות הוכיחה לו אחרת עם שלל מקרי אנטישמיות.
הרצל פירסם את ספרו "מדינת היהודים" בו הציג את הבעייה והצעה לפיתרון. הספר הופץ רבות בקרב קהילות יהודיות והעלה את התודעה הלאומית.

הרצל האמין שהצעד הראשון לעבר הפיתרון לבעיה היה הכרה של העם עצמו וכלל העולם ברעיון שהיהדות היא לא רק דת, אלא גם לאום. וזאת לאור העובדה שהיהודים אינם מסוגלים להשתלב בחברה האירופאית אשר מתנגדת אליהם בתוקף, אף על פי האמנסיפציה והניסיונות של השלטונות לשלב אותם, החברה האירופאית לא יכלה לתפוס את העובדה שליהודי יהיה מעמד זהה לשלה ומכאן החלו ארועי האנטישמיות.
הסבר נוסף זה שגם שהייתה החלנה בחברה היהודית, שיהודים רבים עזבו את הדת, הנידוי וההתנכלות כלפי היהודים המשיך ונשאר. משמע, החברה האירופאית לא התנגדה אליהם בשל דתם, אלא בשל לאומם שלא היה שייך.

לכן בעיית היהודים הייתה בעיה *לאומית* שנדרש לה פיתרון *מדיני*.