היי, פשוט הייתי חייבת לפרוק. תודה לכל מי שיקרא ויגיב.❤

פשוט הייתי חייבת לפרוק, אודה לכולכם על הקריאה.


אני מרגישה מאוכזבת.
פשוט מאוכזבת.
מכולם.
למה יש כל כך הרבה אנשים רעים? למה?
למה יש כל כך הרבה שיפוטיות?
למה כל כך חסרה לאנשים אמפתיות?
למה כל כך חסרה לאנשים סימפטיה?
למה כל כך חסר לאנשים טיפת אובייקטיביות?
למה?

אנשים אומרים שהם אובייקטיבים- הם לא, פגשתי במאות מקרים כאלו.
אנשים אומרים שהם אמפתיים- לא נכון. גם בכאלה מקרים פגשתי מלא.
אנשים אומרים שהם לא גזעניים- טעות. אלפי מקרים.
וזה נמשך.

כולם רק אמרו שהם כאלה. כולם רק הראו שהם כאלה, בלי להיות כאלה באמת. כולם היו כאלה רק כשזה היה להם נוח.
זה לא מאכזב אתכם?
זה לא מעציב אתכם?
זה לא גורם לכם תחושת סלידה מהאנושות?
מה כל כך מיוחד בבני האדם?
המין היחיד שקיימת בו הומופוביה- שנאה על סמך אהבה.
המין היחידי שהמציא מושגים של שנאה.
המין היחידי שחושב שהוא נעלה על שאר בעלי החיים.
המין היחידי שמרכל על אחרים.
המין היחידי שיכול לעשות מעשים מתוך רוע טהור.
אני בזה לזה.
המילה הזו נאמרה כל כך הרבה פעמים שכבר איבדנו את המשמעות שלה.
אבל זו צביעות. צביעות.
אני גיליתי פה כל כך הרבה אנשים עם דעות כל כך קדומות.
חשוכות.

כולם בסופו של דבר גרמו לי לתחושת סלידה מהמין שנקרא "בני אדם".
למעט מספר אנשים.
אנשים היום עשויים מהחברה יותר ממה שהם עשויים מעצמם.
הם עשויים יותר מההשפעה הגדלה מאשר מעצמם.
עשויים יותר משיפוטיות ורוע מאשר מפשוט להיות אכפתיים ומבינים, ומסוגלים לחוש אמפתיה.
עשויים מכל הדברים הלא נכונים.
הדברים הפוגעים.
הדברים המכאיבים.
הדברים חסרי האמתפיה והסימפטיה.
הדברים שלא מסוגלים לחוש הבנה כלפי האחר, וישר מסיקים מסקנות.
אפילו הדברים חסרי ההגיון.


למה?
למה זה ככה?
זו רק אני רואה את זה?
אני מגזימה?
והשאלה הכי חשובה היא- מה לעשות?
אני באמת בסך הכל די אופטימית, זו רק הייתה הצפה של תחושה שהייתה חייבת לצאת איכשהו. אין לי שום כוונות להתאבד, אפילו לא קרוב. זו פשוט הייתה פריקה. תודה לעונים מראש.❤