הייתי חייבת לפרוק....

וואו... אני חושבת שאת צריכה לדבר עם מישהו שקרוב אליך על איך שאת מרגישה..
אפילו עם אמא שלך
שיתוף הוא הצעד הראשון וההכי קשה להתנתקות מהדיכאון

כדאי שאת תשתפי את זה עם חברים/משפחה.
קודם כל אל תפתחי חרדות סתם שאת תהיי לבד :(, בסופו של דבר כולם עם בן אדם כלשהו...
ותנסי לדבר עוד קצת אם הבן אדם שאת אוהבת מי יודע :).
מוזמנת לדבר איתי אם את רוצה :)

תקשיבי, אני הייתי כמוך.. או שאפשר לומר שעדיין, אבל מה שאני עושה זה משכיחה ממני כמה שאני יכולה את המחשבות הרעות כי אני יודעת שזה לא יעזור לי בשום דבר בחיים ורק יגרום לי עוד סבל, בחייך כאילו מי כן רוצה לסבול?? מה שאני מציעה לך לעשות זה פשוט לחשוב על דברים אחרים שמשמחים אותך, ואם יש משהו שאת חושבת שאת לא מסוגלת לעשות, את פשוט אומרת לעצמך "אני מסוגלת ואני יכולה"
או אם יש מישהו שמעצבן אותך (בן אם זה בן משפחה או חברים) תגידי לא שמה עליו הוא לא מעניין אותי והוא לא שווה את זה, את לא תסבלי בגללו, תשמעי מוזיקה תעשי דברים את אוהבת לעשות, ולגבי החברות, תאמיני לי הן בסוף משלימות אם הן חברות אמת...
ואין מצב, מישהו יאהב אותך בחיים האלה,אל תתני לאנשים להרוס לך את זה, אם יש משהו שאני למדתי זה פשוט לא לוותר, גם אם את אפילו לא יודעת מה לעשות פשוט תחיי עם זה ובבוא היום את תודי לעצמך שעשית את זה, זה עוזר מניסיון, אני עכשיו בתקופה הזאת
בהצלחה

אני אשמח לשמוע ממך ולהקשיב לך. אשמח גם לשתף אותך בדברים שלי. מעדיף לא בציבור.

את יכולה לנסות למצוא דברים שאת יכולה להיות טובה בהם?

אם תרצי את יכולה לשלוח לי הודעה מתי שתרצי.
אני יוכל לעזור לך בשמחה.❤
אני מבין אותך לגמרי.
גם אני הייתי בתקופות כאלה.