לא נשארו לי חברים... (ארוך)

אני כבר לא יודעת מה לעשות, לא נשארו לי חברים.
בכל המובנים, אני בלי חברים כרגע.
כל החברים שהיו לי פשוט עזבתי אותם.
אני הרגשתי שהם לא חברים אמיתיים וזה רק עיניין של זמן מתי זה יתפוצץ.
החברה הכי טובה שלי לשעבר מנסה לסכסך בני לבין כל העולם, אחת החברות שלי אמרה לשנייה שריכלתי עליה שבעצם היא ריכלה עליה, אני על פעם רבתי עם החברה הכי טובנ שלי לשעבר, אבל כל הזמן, כל יום וכמה פעמים ביום.
אני מרגישה כלכך מושפלת.
כולן בסופו של דבר בוחרות בחברה הכי טובה לשעבר שלי.
היא ועוד חברה ממש קרובה שלי צחקו עליי כי אמרתי בטעות משהו.
אעע אני כבר לא יודעת מה לעשות
אשכרה שעתיים שלמות לא הוצאתי מילה מהפה.
וכולן מכחישות את זה. כולן מכחישות שהן התרחקו ממני או שהן פגעו בי.
יכול להיות שזה שטותי ומטומטם, אבל אצלי אמון וחברות אלו ערכים נעלים.
אני לא יכולה להחליק על זה.
אפילו כשעוד הייתה לי חברה הכי טובה היא הייתה הכי גרועה בעולם. היא צחקה עליי, ירדה עליי, סיכסכה בני לבין כל הבנות והיא עדיין ממשיכה לעשות את זה
הכל סובב סביבה.
תמיד היא אמרה לי "למה את לוקחת קשה" "תקחי את זה בקל"
ואני פשוט לא יכולה.
היא ליטרלי הרסה אותי.
לפני שהכרתי אותה הייתי מישהי אחרת.
אפילו אמא שלי אומרת שאני צריכה "להתפשר" על העקרונות שלי, אבל אני לא יכולה.
זה מרגיש כאילו כולן תקעו לי סכינים בגב.
אין לי עוד בנות להכיר .
באמת.
כבר שכחתי איך זה מרגיש להיות בלי חברים.
וכרגיל, אני כל לילה בוכה בלי שאף אחד ישמע או יראה.
מה לעשות עם החיים שלי?
אתם חושבים שאני מגזימה?
מה דעתכם?