עוד חצי שנה אני מסיימת יב

לא מאמינה שזה נגמר, התקופה הזאת בחיים..
כל סוף הוא התחלה חדשה, זה מרגש .. זה עצוב.. רגשות מעורבים..
שמחה שעברתי את זה,לא הייתי מוותרת על בית ספר למרות כל הקשיים , כל הלחץ
זה חוויה, וכן זה לימד אותי הרבה על החיים , כל ההתבגרות שלי הייתה בבית ספר, הפכתי מילדה קטנה לנערה, עברתי הכל , זה תקופה טובה וגם פחות, שאנחנו מגלים על עצמנו, ומכירים את עצמנו לאט לאט, ואני חושבת שכל אחד צריך להיות במסגרת הזאת, למרות כל המינוסים שיש, אני חושבת שהפלוסים מתעלים על המינוסים.
מנקודת מבטי כרגע , שניה לפני שמסיימים.. אני מבינה כמה עברתי, את התקופה הענקית הזאת , התבגרתי בבית ספר, למדתי על עצמי, התמודדתי עם מצבים, התמודדתי עם לחץ, נפלתי וקמתי.
לעולם לא הייתי מוותרת על זה למרות שגם היה קשה בדרך
זהו נשארו לי שלוש בגרויות.. מפחיד אותי , מלחיץ אותי, מרגישה את הסוף..
אני מבקשת אל תוותרו על הבית ספר, זה חלק משמעותי מהחיים שלנו , שאנחנו עוברים בו כל כך הרבה בלי לשים לב, לומדים על עצמנו ..
וכדי שלא ימחקו.. יש פה יב? שמזדהים??