אני חושבת שיש לי דיכאון ואמא שלי מסרבת להכיר בזה שאולי זה נכון...

תלכי לפסיכולוגית

שואל השאלה:
היא לא רוצה לקחת אותי לפסיכולוגית
היא אומרת שהיא מוכנה לקחת אותי לקואוצ'רית שתעזור לי לעשות משהו עם המטרות שלי אבל אני חושבת שלהדחיק את המצב הפנימי שאני מרגישה רק ייפגע בי בעתיד

מבינה אותך. אני מרגישה בדיכאון כבר כמה שנים וגם יש לי הזיות בזמן האחרון. סיפרתי את זה לאמא שלי והיא חושבת שזה כלום, שזאת סתם תקופה שאני עצובה או משהו אז היא לא מוכנה לקחת אותי לפסיכולוג בכלל. כבר אין לי מוטיבציה לכלום אז היא צועקת עלי שאני עצלנית ושלא יצא ממני כלום...

שואל השאלה:
כן אנונימית אני מבינה אותך עכשיו עליתי למעלה בבכי כי אני ואמא שלי צעקנו אחת על השנייה בפעם ה100 בקשר לבית ספר ולבגרות שיש לי עוד שבועיים וצרחתי שאולי היא צודקת והבריאות הנפשית שלי הרבה פחות חשובה מהציון הטוב בתנך והיא אמרה בזלזול "רגע אז ללמוד לתנך מכניס אותך לדיכאון?" (בזלזול כאילו "נו באמת תעשי לי טובה") ואמרתי לה שכן שכשאני חושבת על זה זה מכניס אותי ללחץ והמצב רוח שלי יורד רק כשאני חושבת על זה והיא באמת לא מבינה אני שונאת את זה היא חושבת שהבת שלה צריכה להיות מושלמת אבל לא כי אני יודעת שיש לי איזסשהי בעיה אני לא יודעת מה אבל יש לי פאקינג בעיה ואני רוצה לפתור אותה!!! די הבת שלך לא מושלמת היא פאקינג רוצה למות!!!! תפסיקי להתעלם מזה!

שואל השאלה:
וזה לא רק הבגרות בתנך כמובן, פשוט זה מתבטא בזה כי היא נורא קרובה אבל זה מצב כרוני שכבר נמשך הרבה זמן

יש מצב שאת באה לפרטי? (אני האנונימית ממקודם)

שואל השאלה:
היומולדת שלי עוד שלושה חודשים
וכן, אני כנראה אתגייס כי אין שום דבר כרגע שמונע מזה לקרות. יש לי מיונים לכל מני שיט שאני בכלל לא יודעת על מה זה. לא ממש אכפת לי. אמא שלי כל הזמן אומרת להתקשר למיטב ולבקש מיונים לדברים שאני רוצה אבל לא בא לי כלום. לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי בכלל.
וכן אני שמעתי על הפרעת אישיטת גבולית אבל לפי מה שהבנתי יש את זה ל90% מהאנשים או משהו ואין לזה טיפול, לא?

אנונימית יקרה הינך תמיד מוזמנת לשלוח לי הודעה לפרטי ואשמח לשוחח איתך ולהקשיב לך בכל עט

תנסי להעסיק את עצמך.לפתח תחביבים,ללכת לעבוד,ללכת לחוגיםאולי תנסי גם ללכת לקבוצת תמיכה עם אנשים שיש להם את אותה הבעיה.גם לי זה קורה מידי פעם וכשאני מעסיקה(הולכת לחוגים ומתעסקת בתחביבים,מדברת עם אנשים)
את עצמי זה עוזר.בקשר לאמא שלך אולי כדאי שפשוט תנסי לחפש כל מיני אנשים שקרה להם דברים כאלה או תסמינים של זה ותוכיחי על עצמך ותנסי להתחבר איתה.אולי היא מסתכלת על הדבריפ באופן שונה וזה יגרופ לה לשנות את הדרך שהיא רואה את הדברים.בקשר ללימודים יש כל מיני סרטונים ביוטיוב שעושים הדרכה של נשימות זה ממש עוזר להרגיע את הלחץ של המבחנים תוך כדי הלמידה.

יקרה,
שומעת בדברייך את תחושת הבלבול, האכזבה העצמית והשחור שממלא את הלב.. אולי את מרגישה חסרת חיות, חסרת מוטיבציה ועניין לעשות דברים חדשים ולהנות עם חברים... ואז את כועסת על עצמך שאת עייפה ובלי כוח לעשות שום דבר.. נשמע שאת נושאת בתוכך כל כך הרבה רגשות קשים כלפי עצמך, שהם כמו לבה רותחת שמבעבעת בתוכך, שורפת...ובכל רגע מישהו עלול לגרום לה להתפוצץ...

נראה מדברייך שאת מרגישה שלא מבינים אותך ולא רואים אותך... ניראה כי הקושי של אימך להתייחס בכובד ראש לרגשות הקשים שלך ולקבל את זה שקשה לך, גורם לך להרגיש עוד יותר לבד במאבק הכואב הזה...אולי ההתעלמות שלה גורמת לך להרגיש קצרת רוח כלפי עצמך, ואז כל מה שנשאר זה רק הרצון לברוח... להותיר את הסבל הזה ואותך מאחור... מיותמים...

כל כך לא מובן מאליו שהעלית כאן את הדברים ולא נותרת להדחיק אותם בתוכך.... זה מראה על הכוחות שלך ועל הרצון שלך למצוא עבורך קרן אור של תקווה בתוך כל החושך הסמיך הזה...

יקרה, חשוב שלא תעברי את המסע הזה לבד. אולי יש מישהו שאת סומכת עליו ויכולה לשתף אותו במה שעובר עלייך... אני רוצה גם להזמין אותך לסה"ר, סיוע והכוונה ברשת. באתר שלנו את יכולה לעלות לשיחת צ'אט אנונימית לחלוטין עם אחד המתנדבים שלנו, לשתף במה שעובר עלייך ולחלוק את הכאב ואת המעמסה שלך איתנו, אנו נקשיב לך ללא שיפוטיות, נכיל ונתמוך ככל שניתן, אולי גם נחשוב יחד על דרכים להקל ולשפר את הרגשתך... הצ'אט שלנו פעיל בכל ערב בין תשע לחצות, חוץ מליל שישי. מוזמנת בכל עת שתחושי צורך, מחכים לך

שלך,
מתנדבת סה"ר