דיכאון, ואמא שלי (פירוט)

אין דבר כזה שאמא שלך צודקת, זה רגשות שלך ואף בנאדם, בלי קשר לאמא שלך, יכול לקבוע לך איך את מרגישה ואם את סתם בכיינית.
במקרה זה, אמא שלך לא צודקת לדעתי.

גם לי זה קרה שסיפרתי משהו לאמא שלי
והיא פשוט התעלמה מזה.
את צודקת.
ומה שאני חושב שצריך לעשות זה פשוט להרגע ולהמשיך כרגיל

מצטערת להעליב- אבל אמא שלך יצאה כלבה.
היא רואה שהבת שלה עצובה בתקופה האחרונה וכשאת באה ומשתפת אותה- זו התגובה שלה?
זה לא משנה מה עושה אותך עצובה לא כך היא צריכה להגיב.

אולי תשתפי את אבא או את אחד מהאחים / אחיות? אולי את יועץ / יועצת בית הספר?

שואל השאלה:
^אבא שלי ואחים שלי לא יבינו... ואני עצובה כי מלא דברים עוברים עלי. מצב בריאותי מצב חברתי ומלא לחצים ממלא מקומות ופשוט היא אומרת שזה כלום.. זה דוחה מאוד

מצטערת שאת צריכה להתמודד עם זה. הייתה לי גם בעיה והייתי צריכה ממש להתחנן בפני אמא שלי שאלך לטיפול. יש אנשים קשים אין מה לעשות. את צריכה להושיב אותה ולהסביר לה (אפילו תפתחי לה איזה אתר באינטרנט של רופא מומחה או משהו) שזה רציני ושאת לא מתבכיינת, ושמה שהיא עושה לא עוזר לך ועושה את המצב יותר גרוע. תסבירי לה שיכול להיות שמדובר בחוסר איזון כימי במוח ולשם כך את צריכה טיפול פסיכיאטרי. תסבירי לה שקשה לך, שאת סובלת.
לי היה קשה להיפתח ככה והסיבה היחידה שעשיתי את זה הייתה כי ידעתי שאני צריכה טיפול פסיכולוגי בתקווה שזה ממש יעזור לי.
אני מקווה שיעבוד לך ואם את רוצה תפני אליי בפרטי. הכל יהיה בסדר תאמיני בזה :)

שואל השאלה:
^תודה :)

הלוואי ויכולתי לעזור לך כפי שאת רוצה, אבל אני בעצמי עוברת את אותו הדבר ולא שמים כלום על הרגשות והכאב הנפשי שאני עוברת.
הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לך הוא שאת מוזמנת לדבר אתי בפרטי, אני פה בשבילך תמיד.

אולי היא פשוט לא מבינה את מה שנקרא דיכאון או מצב נפשי רע, את צריכה להראות לה באינטרנט מאמרים על זה ושהיא תראה מה זה באמת וכמה שזה חשוב, תהיי חזקה, תסבירי לה במונחים שהיא תבין, תתארי לה איך זה מנקודת מבט שלך

אוי אני כל כך מבינה אותך):
קודם כל אל תתייחסי לאמא שלך, למרות שאולי היא עושה את זה כי היא פשוט לא רוצה שתהיי עצובה ולא יודעת איך להגיד את זה בדרך הנכונה.
איך את ממשיכה מפה? תישארי חזקה, תצאי ותבלי יותר, תיצרי לך חבורה של חברים קרובים שיתמכו בך...
בהצלחה3>