2 תשובות
שואל השאלה:
חחח כן אבל אני באמת חייבת כבר לתפוס שליטה כי זה לא אמיתי
יום לפני מבחן ובמקום ללמוד אני רק בולסת ומקיאה ועזבי את זה אפילו. בחמישי אני נוסעת לסופש עם המשפחה ואני לא אוכל ממש לצמצם שם או להקיא כמעט אז הגיון לשמור קלוריות ולצמצם ממש השבוע הזה ושבוע שעבר אבל כמו סתומה כל יום איזה פעמיים ביום אני בבולמוסים והקאות ואני נראת כמו פיל
חחח כן אבל אני באמת חייבת כבר לתפוס שליטה כי זה לא אמיתי
יום לפני מבחן ובמקום ללמוד אני רק בולסת ומקיאה ועזבי את זה אפילו. בחמישי אני נוסעת לסופש עם המשפחה ואני לא אוכל ממש לצמצם שם או להקיא כמעט אז הגיון לשמור קלוריות ולצמצם ממש השבוע הזה ושבוע שעבר אבל כמו סתומה כל יום איזה פעמיים ביום אני בבולמוסים והקאות ואני נראת כמו פיל
אנונימית
יקירה, אני סייע מעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת.
תודה על השיתוף המטלטל.
כמו שאת מספרת, האתגר והחוויה שבהתמודדות עם הבולמיה היא כמו במלחמה עצמית עם הגוף והראש.
וודאי חווה תחושות של ויסות ומאוד מודעות לעצמך, את מחוברת ומנסה להיות סבלנית כלפי עצמך וכלפי הסביבה וממשפחתך. אבל בסוף, זה כמו בסיר לחץ במיוחד עם תוספת הלימודים. אחרי האוכל, הרצון להקיא. להאביס ולהקיא.
ומצד שני, עם המודעות וההתמודדות אפילו אין בך את הרצון להחלים. אולי כתבת את הדברים מתוך מקום של ייאוש, או להשאיר את המצב כמו שהוא בכדי להמשיך ולהצליח בלימודים מהמקום הגופני המוכר. בהתמודדות הרגילה עם מצבי הלחץ...
יקירה, לעיתים, זה לוקח זמן עד שמגיעים לשקט ויתכן שזה מה שאת מייחלת להגיע אליו. לשלווה להפגת המתחים והלחץ.
את כותבת שאת לא מעוניינת לפתור את הבעיה, אבל, אם יום אחד אולי כן תחשבי על אפשרות פתרון, מוזמנת לארגון כמו- נופית. אולי שם תוכלי להסתייע אם תרצי.
http://www.nofit.org/
בכל מקרה ,באופן אישי אני רוצה לומר לך תודה שאת משתפת ומתמודדת עם האתגר הזה.
ואם את מרגישה שצריכה לדבר עם משהו, ומעוניינת בסיוע ממש כמו ברגעים שכתבת את הפוסט, תוכלי להיעזר בנו. בפרטי.
את מוזמנת לפנות לצ'אט שלנו, אנחנו כאן בכל יום בין 21:00 לחצות חוץ מימי שישי.. מדובר בצ'אט אנונימי, ניתן לך אוזן קשבת, וננסה להיות איתך יחד במקום הכי כואב שלך.
מהלינק תוכלי להתחבר אלינו.
https://sahar.org.il/
תמיד איתך, סה"ר
תודה על השיתוף המטלטל.
כמו שאת מספרת, האתגר והחוויה שבהתמודדות עם הבולמיה היא כמו במלחמה עצמית עם הגוף והראש.
וודאי חווה תחושות של ויסות ומאוד מודעות לעצמך, את מחוברת ומנסה להיות סבלנית כלפי עצמך וכלפי הסביבה וממשפחתך. אבל בסוף, זה כמו בסיר לחץ במיוחד עם תוספת הלימודים. אחרי האוכל, הרצון להקיא. להאביס ולהקיא.
ומצד שני, עם המודעות וההתמודדות אפילו אין בך את הרצון להחלים. אולי כתבת את הדברים מתוך מקום של ייאוש, או להשאיר את המצב כמו שהוא בכדי להמשיך ולהצליח בלימודים מהמקום הגופני המוכר. בהתמודדות הרגילה עם מצבי הלחץ...
יקירה, לעיתים, זה לוקח זמן עד שמגיעים לשקט ויתכן שזה מה שאת מייחלת להגיע אליו. לשלווה להפגת המתחים והלחץ.
את כותבת שאת לא מעוניינת לפתור את הבעיה, אבל, אם יום אחד אולי כן תחשבי על אפשרות פתרון, מוזמנת לארגון כמו- נופית. אולי שם תוכלי להסתייע אם תרצי.
http://www.nofit.org/
בכל מקרה ,באופן אישי אני רוצה לומר לך תודה שאת משתפת ומתמודדת עם האתגר הזה.
ואם את מרגישה שצריכה לדבר עם משהו, ומעוניינת בסיוע ממש כמו ברגעים שכתבת את הפוסט, תוכלי להיעזר בנו. בפרטי.
את מוזמנת לפנות לצ'אט שלנו, אנחנו כאן בכל יום בין 21:00 לחצות חוץ מימי שישי.. מדובר בצ'אט אנונימי, ניתן לך אוזן קשבת, וננסה להיות איתך יחד במקום הכי כואב שלך.
מהלינק תוכלי להתחבר אלינו.
https://sahar.org.il/
תמיד איתך, סה"ר
באותו הנושא: