מה אתם חושבים על ג'יני וויזלי?

היא ממש חמודה

מלכה

אני רק יכולה לשאול למה וולדמורט מקום שני?^
לשאלה, היא די חמודה, אבל היא לא האהובה. אני חושבת שאלבוס מקום ראשון אצלי. הארי מיד אחריו, כמה שזה "הדמות הראשית" הוא דמות ראשית אמפתית צנועה וחכמה, שאני פשוט מעריכה. אני חושבת שהיא מקום חמישי כזה... מה שכן, היא לחלוטין מה שנקרא "כוח נשי"

א: ולדרמורט מקום שני כי נוויל מהמם והוא הדמות השנייה הכי טובה ואחת משתי הדמויות הבנויות ביותר ביקום של הארי פוטר. כשדמבלדור הוא הדמות השנייה, אבל דמבלדור הוא כמו גאנדלף, הוא יותר מידי חזק ויכול לעשות הכל בערך אז הוא מאבד את התפקיד של הדמות הכי טובה, במיוחד לאחר שהוא חי רק כדי למות בספר השישי.
אבל דמבלדור לוקח בצורה נחמדה את המקום השישי אחרי סוורוס סנייפ.

אנחנו מדברות מבחינה ספרותית, ואיך הדמות מתפתחת ובנויה או על דמויות אהובות?

גם וגם

וולדמורט גם דמות שבנויה טוב, *וגם* דמות שאת אוהבת? את בטוחה???

אוהב, וכן ממש

אאוץ, מצטערת... xd
למה אתה אוהב אותו? אתה כאילו מזדהה איתו? כמה אנשים כבר אמרו לי שהם אוהבים אותו, לא הבנתי עד עכשיו למה. הסבר(?)

הוא לא כזה גאון... בסוף הוא הובס בגלל שהוא לא היה כזה גאון. חוץ מזה, איך אפשר לאהוב מישהו בגלל שהוא גאון אם שאר התוכנות שלו רעות? חח, אני באמת רוצה להבין, פשוט כל כך הרבה אומרים שהם אוהבים אותו, אני כבר חושבת שאני מפספסת משהו אצלו

א: היצור גאון על, המכשף רב העוצמה ביותר מאז דמבלדור וגינדלווד בוודאות ואולי רב העוצמה מאז מרלין עצמו.
ב: להבדיל מרוב הקוסמים והמכשפים, טום רידל מתחיל בערך מ 0 יש לו רק פוטנציאל והוא מנצל אותו עד תום.
ג: להבדיל מרוב הקוסמים והמכשפות, טום חכם להפליא, הוא המכשף היחיד בדורו שהעז ליצור הורקסוס ויצר 7,שזה דבר שמעולם לא נעשה, היחיד מלבד דמבלדור שהעז להשתלט על אוצר מוות. רוב הקוסמים בקושי מטילים על עצמם קסמי הגנה פשוטים, שלא לדבר על לחשים מורכבים כמו של ולדרמורט.
ד: להבדיל מרוב הרשעים, ולדרמורט היה אנושי (חלקית) והגיוני רוב דרכו. הוא החל במסע שלו בראש ובראשונה על מנת להגן על הקוסמים המעטים שנותרו בעולם בעלי הקסם החלש שלהם, וחוסר האמונה שלהם בכוחם. לאחר מכן הוא בונה מנגנוני אבטחה לחיים שלו, דבר שגם אני הייתי עושה ויוצר לא 7 אלא אלפי הורקסוסים. בשלב הבא הוא מנסה להישאר בחיים ולהגן על המטרה שלו, שזה מה שאני מצפה מכל אחד לעשות. הוא מוכן להקריב כל אחד וכל דבר למען המטרה שלו, מהאדם האחד שהוא כיבד באמת בהוגורטס (דמבלדור) ועד לבית האמיתי הראשון שהיה לו (הוגוורטס עצמה), כלומר שהוא מאמין בצדקת דרכו ומוכן לעבוד עבורה, שזה צעד שאני מכבד מאוד.

האמת שאני רואה בו ההפך מאנושי. חוסר הומאניות מוחלט, מההשקפה שלי לפחות. הוא לא וויתר על המטרה שלו, ומה בדיוק הייתה המטרה שלו? כוח? להשמיד מוגלגים? להשתלט על העולם, או איך שלא תקרא לזה? בספר מתואר כמה הוא לא אנושי, כמה הוא מזלזל בצעד של הקרבה עצמית, ויותר מכל, הוא זילזל בהקרבה של לילי, שבסוף הצליחה את הארי. הוא לא לקח את זה בחשבון בכלל. הוא הכניס את הדם של הארי עצמו לגוף שלו, ובכך הגן על הארי. הוא חכם, אבל הוא מזלזל בתחומים מסויימים, וזה מה שהפיל אותו בסוף. הוא הרג אנשים ללא הרף, מה הייתה המטרה מאחורי זה? היה לו צורך בבית, הוגוורטס סיפק את זה. הוא היה מסכן בסופו של דבר. מבחנתי לפחות, אני מרחמת עליו. הוא כל כל מסכן. יכול מאוד להיות שיש לו חרדת נטישה, הוא תמיד היה המוזר בבית היתומים, הוא פנה לברירה היחידה הייתה לו- הפחדה. הוא גדל על כך שהדרך הכי טובה לקבל כבוד היא פחד. הוא היה זקוק לבית, כמו כל אחד, במיוחד במצב שלו. הוגוורטס סיפק בדיוק את הצורך הזה. כמה לא הומאני שתהיה, עדיין תוקיר תודה מסויימת למקום כזה, בדיוק כמוהו. אבל אני לא רואה כאן שום דבר שיגרום לי לאהוב אותו.
בקשר להוקרוקסים, הוא רצח בשבילם. אני לא רואה בזה מעשה הירואי, או אנושי, או כל דבר אחר שהייתי מגדירה כטוב.

אני לא יכולה להתווכח איתך שהוא לא חכם. הוא כן חכם, אין על זה וויכוח. אבל אני לא חושבת שהוא תמיד נהג בתבונה שהייתה לו. לא להשתמש בכלים שאתה מודע אליהם מתוך זלזול... אני חושבת שהוא פשוט עדיין לא קלט שהקרבה עצמית ואהבה זה אשכרה דבר חזק. שקבוצה מאוחדת היא דבר חזק.
הוגוורטס לא סיפק לו צורך לבית? לא חושבת. אומנם לא לתקופה בלתי מוגבלת, אבל בהחלט לתקופה של כמה שנים. תקופה שהוא למד בה הרבה מאוד. תקופה שבה הוא הרגיש פחות שונה, הוא היה מוקף קוסמים לעומת פעם. המקום סיפק לו בית מסויים, או לפחות הדבר הכי קרוב לבית שהיה לו. הגיוני שיהיו לו רגשות מסויימים כלפי מקום כזה, לא משנה כמה לא אנושי הוא, אם בכלל.
זילזול בכלים לפעמים זה בדיוק מה שמפיל אותך. בדיוק מה שמעיד על שכל לא הכי ישר.
מה גם, הוא זילזל בדיוק בכלי שאני לפחות מגדירה כאנושיות, האהבה, ההקרבה העצמית, חוסר האנוכיות.
כולם מסוגלים לטעות. אבל אני מגדירה אנושיות כתכונה חיובית, שמעידה על אמפתיות במובן מסוים. זה שהוא טעה לא הופך אותו בעיני למישהו אמפתי. אני מניחה שאתה מתייחס למילה אנושי במובן אחר, ולא מבחינה רגשית, או לפחות לא רק.
אוקיי, הוא לא חזר על טעויות, למה זה מעיד על עוד משהו חוץ מתבונה?
עכשיו, יש מצב שאני טועה, אבל אני כמעט בטוחה שהוא כן שמע על הקסם הזה, הוא שמע עליו, אבל לא הקדיש לו מחשבה שנייה כי הוא זילזל בכוח של אותה הקרבה.הוא פשוט לא חשב שזה קסם מהותי ששווה לטרוח להכניס אותו למשוואה... ואני גם די בטוחה שוולדמורט ידע על ההוקרוקסים אז, והוא בוודאות לא חשב שוולדמורט הובס באותו לילה. הוא מעולם לא חשב שוולדמורט הובס.
עכשיו נכון, זה היה עניין של מזל. אבל בסופו של דבר, הם קלטו את זה לפניו.
חח, ושוב, אני חושבת שאנחנו פשוט מתייחסים למילה אנושי בצורה שונה. וזה בדיוק מה שאני מתקשה להבין. אם אתה אומר שאנושיות היא "עדיף שאתם תמותו לפני שאני אמות" זו בעצם אנוכיות, כן? ושנינו מסכימים שהוא דמות רעה. אז מה שאני מתקשה להבין, זה איך אפשר לאהוב דמות רעה. או להעריך לצורך העניין. זאת אומרת, מבחנתי חוכמה היא לא סיבה מספקת מספיק לאהוב דמות כלשהי. בעיקר כשמנגד יש לך תכונות רעות.
אבל חייבת להודות, היה לי מעניין לקרוא מה שכתבת.

הדמות הנשית השנייה הכי טובה בהארי פוטר והדמות הרביעית הכי טובה.
אחרי נוויל לורד וולדמורט ולונה לאבגוד.

אבל הוגורטס לא סיפק לו את הצורך לבית, כדוגמא, הוא ביקש פעמים, משני מנהלים לתת לו להישאר בהוגורטס, ואפילו לתרום את כישוריו הרבים והאדירים לבית הספר לכישוף, ופעמים נדחה, כשהוא היה צריך את בית הספר איתו, הוא נדחה והכאב הזה מהדהד במיוחד על רקע זה שהוא הציע אפילו לעזור לבית הספר בנקודה קשה עבורו-תפקיד הוראה.
אמנם הוא מזלזל בלא מעט כלים, אבל כולנו כאלה, בני האדם ככל מזלזלים בכדור שלנו, והאצולה של ימי הביניים זילזלה במעמדות הנמוכים.
לדעתי זה מה שדווקא מדגיש את אנושיותו, זו ההוכחה שהוא, על אף כל מה שהוא ויתר עליו, עדיין מסוגל לטעות, ויותר מזה, הוא מכיר בטעות שלו. בפעם שהקרבה של לילי הביסה אותו, הוא לא הובס עוד פעם כך, ולא ההקרבה של הארי בסוף הקרב על הוגורטס לא נחשבת, כי עדיין מתו לוחמים מצד הוגורטס במהלך הקרב לאחר ההקרבה, הפעמים היחידות שהוא הובס בהן תבוסה מוחלטת הן:
א: ההקרבה של לילי, שבה הוא הובס על ידי קסם לא מוכר, שהוא לא שמע עליו, ולמרות זאת, המלכודת של דמבלדור נכשלה, ולדרמורט שרד את המלכודת הזו, זה כמו לשים לעכבר גבינה מורעלת ברעל שיכול להרוג מאה עכברים, ואז לגלות שהרעל, לא רק נכשל אלא גם נתן לעכבר זמן להתרבות ולהתחזק בזמן שחשבתם שהוא הובס.
פעם שנייה: בקרב על הוגורטס שבו הוא הובס על ידי מזל בלבד, לא הארי, לא מאלפוי, ולא אף אחד, כולל דמבלדור עצמו לא חשבו שהשרביט הבכור יעבור לשליטת מאלפוי, ויותר מזה, הם לא חשבו שיש סיכוי כלשהו, שמאז שמאלפוי הביס את דמבלדור, הארי יביס אותו, דבר שהוא מזל בלבד, לפי מספר הקוסמים שהיו כלואים בטירת מאלפוי. אז גם הארי, עד לשניות הבודדות לפני הקרב עצמו לא הבין איך הוא יכל לנצח את כל המלחמה.

מעשה יצירת ההוקרוקסים, אמנם לא הומני או הרואי אבל אנושי ביותר, עדיף שאתם תמותו לפני שאני אמות.

בנוסף לכל, בשום שלב לא טענתי שולדרמורט הוא טוב, הוא דמות רעה, אבל יש לא מעט ספרים שבהם דמויות רעות מאוד אהובות עליי.