סבתא שלי אמרה לי ש"תקחי כדור ותהיי נורמלית" ושנמאס לכולם ממני,ואמא שלי אומרת שהיא לא יכולה להכיל אותי יותר וקשה לה,שאני

לא. פשוט תהיי הילדה הכי טובה שאת יכולה להיות. תתקני את עצמך
עריכה: על מה לעזאזל המינוסים? אי פעם הייתם במצב שלה שאתם מבינים מה צריך לעשות? אני הייתי במצב דומה, ומניסיון, זה מה שצריך לעשות בשביל לתקן את המצב
עריכה 2: עכשיו זה פשוט נהייה טרנד לעשות לי מינוסים? אני לא מבינה. אין סיבה שסתם יגידו לה את זה, זה כנראה מוצדק. ומניסיון, לחרבן למשפחה שלך את החיים זה זבל וגם אם זה קשה, צריך להשתנות
עריכה 3: היא לא אמרה בהתחלה שיש לה דיכאון. לא התכוונתי חלילה ללתקן דיכאון. זה אידיוטי וחסר טאקט. התכוונתי להתנהגות בסיסית שניתנת לשינוי כמו צעקות וקללות וכאלה.
אל תשנאו אותי

שואל השאלה:
אני מקולקלת

לא נשמע כמו סביבה בריאה לחיות בה, אפשר להבין אותך למה הבריאות הנפשית שלך מדרדרת.
אם תמצאי מקום אחר טוב יותר לגור בו, נשמע עדיף, אבל אל תברחי בלי תכניות, הלילות קרים וקשה למצוא אוכל, מניסיון...

שואל השאלה:
אבל הם מאוד מכילים דווקא, אני פשוט ממש סובלת מדיכאון והתקפים ,אם אברח זה בשבילהם

את אומרת זה היה מקרה חד פעמי של יאוש, ובדרך כלל הם מכילים?
והאם יש לך מרשם שאת נמנעת לקחת, ולזה סבתא התכוונה?

שואל השאלה:
לא זה קורה הרבה ,כי אני כל הזמן צועקת ומקללת או שאני שעות בחדר בוכה ,וכן יש לי מרשם

אני חושב שלא יהיה להן טוב אם תלכי, כי בכל זאת, טיפה שקט לא משתווה ללאבד ילדה. (לא יודע על הקשר מספיק כדי להגיד בוודאות, אבל אמא זאת אמא גם אם את עושה לה כאב ראש)

אם את חושבת על לעזוב זאת צריכה ליהיות בחירה בשביל עצמך, לא בשביל אחרים, כי זה בטוח יפגע בהם.

לא אל תעזבי את הבית אין לך לאן ללכת לאן תלכי לרחוב נו באמת את צעירה וחבל שתיסתכני ככה את חייבת לקחת את אמא שלך לשיחה להסביר לה שאת הילדה שלה ואת זקוקה לעזרתה שאת צריכה טיפול ושאת רוצה להשתנות וזה לא קל לך בכלל תלמדי לדבר ולא לברוח רק בגלל שאמרו לך משהו זה המשפחה שלך ואת צריכה להסביר להם על עצמך כדי שידעו איך להתמודד יש הורים שלא יודעים ומנסים
אל תברחי מהבית תישארי ותדברי עם ההורים שלך ותסבירי להם לגבי סבתא שלך אל תתייחסי כשהם יבינו את מצבך הכל ישתנה

את יכולה בבקשה לשלוח לי הודעה בפרטי?? אני במצב מאוד דומה לשלם

שואל השאלה:
הקטע הוא זה אני כל הזמן משתפת אבל הם רק מדברים ולא מקיימים

תני להם לעזור לך,
תנסי את התרופה שסבתא שלך מציעה, את לא תרגישי איתה בכיף? תפסיקי איתן
תבכי, תמשיכי לבכות, תשחקי את כל הזמן והמצב שתמון בתוכך לכי לחדר כושר, לא בשביל חי טוב, בשביל להוציא אגרסיות.
אני איתך.

הגיע הזמן שתגידי להם את זה שהם לא באמת עושים עם זה משהו תסבירי להם את זה כמו שאת מסבירה לנו אחותי אל תוותרי על המשפחה בחיים שלך !!
אני הייתי בדיכאון שנתיים וארבע לא שזה משנה אבל דיברתי אל המשפחה שלי והסברתי ולא וויתרתי והם נתנו לי את מה שהייתי צריכה ואני היום מאושרת

שואל השאלה:
אני לא מאמינה בכדורים כאלה ,ולברוח מהמציאות ,לקחתי בעבר וזה לא משהו

שואל השאלה:
אבלאני באמת מדברת איתם על הכל אפילו על זה. ואני מרגישה שהשיתוף שלי לא עוזר . אמא שלי היא רק מדברת על עזרה ושהיא תיקח אותי לטיפול אבל היא לא כל יום יש לה הצעה אחרת

גם אני לא לקחתי כדורים אבל טיפול פסיכולוגי ודברים אחרים עזרו לי מאוד

כי היא לא רוצה שתלכי לפסיכולוג היא לא רוצה שהיא תרגיש שהיאכושלת ככה זה הורים יעשו הכל רק שלא יחשבו שהילדים שלהם ככה היא סך הכל דואגת לך והיא תנסה לעשות לךך הכל שהיה לך טוב אבל תסבירי לה שאולי זאת לא הדרך ותאמיני לי זה יצליח

שואל השאלה:
אוף זה מסובך ,היא מאוד מאמינה בטיפולים והיא שווקא " מתגאה "בזה . ההורים שלי גרושים ואני לא כל כך בקשר עם אבא שלי והיא משתפת אותו בהכול ואני לא אוהבת את זה. היא גם רוצה לאשפז אותי באשפוז יום והסכמתי אבל עד אז ..

אני גם כהה תשתדלי לכבד אותם כי הם בכל זאת המשפחה שלך

עד אז תרגעי ותינשמי עמוק הכל יהיה טוב כל מה שקורה לך בחיים זה לטובתך וכל עקבה היא לטובה !

כדורים, במקרים מסויימים, הם מצילי חיים
הקלות בה נותנים היום לכל אחד כדורים, זה כבר מרתיע.
כאשר מדובר במצבים כמו חרדה קשה שלגמרי הורסת לך את החיים, לשקול לקחת כדורים זה דבר נכון לעשות, בשילוב עם טיפול קוגניטיבי.
אם את נגד זה בשלב הזה, את צריכה לפחות פסיכולוג, להתחיל טיפול ולנסות לעשות מה שאפשר כדי להקל על מה שיש לך, וגם על הסביבה שלך. אבל תפעלי. ולמרות שקשה להורים שלך, את הדבר הכי חשוב להם ויש לך חובה מוסרית לעשות את זה גם בשבילם.

אשפוז יום יכול להיות רעיון לא רע בכלל. יבצעו לך אבחון, תקבל טיפול פסיכולוגי והתאמה של טיפול תרופתי כדי לאזן אותך.
יכול להיות שאת לא בסביבה שיכולה להתמודד עם הקשיים שלך כרגע. יתכן שאחרי האשפוז יום דברים יראו אחרת.
אם לא, כדאי לשקול לחפש מסגרת אחרת, כמו בית השאנטי או משפחת אומנה.
עשי גם את מאמץ לעזור לעצמך ולהכניס סדר לחייך ולמתן את ההתפרצויות והקללות ולנסות להשתלב במסגרת של לימודים, עבודה או התנדבות.

שואל השאלה:
^^ אין לי חרדות ,אני כבר לא מפחדת מכלום .

אמרתי למשל, לא יודעת מה האבחון שלך.