אלוהים למה אני לא חירשת? נמאס לי כבר!!!

תגידי תודה שלא מכים אותך מהילדות :)

גם חבר של אימא שלי היה קצת מגעיל וזה קשה לי כי הוא מכיר אותה מלפני כמה שנים אז אני לא רגילה למריבות ודיבורים כאלה... אני אישית אמרתי לאימא שלי שאני לא רוצה לשמוע את המריבות שלהם ככה שהם יצאו מהבית ודיברו בחוץ ואם זה לא עבד, אני תמיד הייתי שמה אוזניות או יוצאת מהבית כשהם רבו.

אני חייבת להגיד לך שאני גם רציתי לעזור אבל זה משהו שההורים שלך צריכים לפתור בעצמם, אני לא חושבת שהיית רוצה שמישהו יתערב לך במריבות שלך, גם עם את רוצה לעזור כלכלית.
וכל עוד אימא שלך לא פגועה והוא לא משתמש באלימות פיזית את לא חייבת לעשות כלום. אני חושבת שהכי טוב זה להיות שם בשביל אימא שלך ואחים שלך (אם יש לך אחים) ולתמוך בה נפשית

ואם את מרגישה רע תדברי עם מישהו אפילו איתי אם את רוצה כי השמחה שלך צריכה להיות בחשיבות הראשונה אצלך לפני המצב הכלכלי ואיך את עוזרת להם.

גם לי היה ככה והפסקתי לדבר עם אבא שלי ועכשיו אמא שלי יש לה בעיות כספיות אבל אני מנסה להתעסק פחות בחעעם של אחרים יותר בשלי את צעירה תהיי עם חברות שלך תהניי אל תתיחסי לשטיות כאלה את תתעצבני פשוט תנסי לעביר את זה אומר לך מניסיון תקשיעי את הזמן בעצמך ותהיי עם אמא שלך פשוט את לא צריכה לעבוד בשסיל כסף את עדיין ילדה אבל תצאי עם חברות ועזבי שטיות

שלום... אני יודע שזה כואב... ואני יודע עד כמה את רוצה לא לשמוע את זה... מגיל 5 ההורים שלי התגרשו.. זה כואב וזה קשה נכון. המצב שלך לא פשוט ואני מבין אותך אני חושב יותר מכולם. ההורים רבים , צועקים , חסר כסף בבית , זה לא פשוט. את בת 14 את לךא עשית משהו רע לאף אחד. אני מבין אותך שאת לא יכולה לעזור , איך תמיד את צריכה לזכור שאת לא גרמת לזה , אמא שלי התחתנה עוד הפעם.. מידי פעם יש ריבים , צעקות , נכון זסה קשה לשמוע את זה , אני זוכר את עצמי נמצא בחדר בוכה את החיים שלי למה זה ככה , למה אני לא יכול לעזור !! , הייתי בוכה , עד שיום אחד שאני בזמן הריב שלהם אני הלכתי אלייהם , אני אמרתי ''תפסיקו לריב
! אתם לא יודעים עד כמה זה משפיע על המשפחה ועל האחרים'' מאותו היום הם פחות רבים , מסתדרים יותר באמת כמו קסם זה אולי נשמע דפוק אני יודע אבל זאת המציאות , אני רוצה שתזכרי שההורים שלך אוהבים אותך ותמיד יש מי ששומר עלייך ואיתך. אני אשמח לדבר איתך ולעזור לך בכל זמן באמת ! מוזמנת לפנות אליי חופשי אני זמין.3>

היי, עזבי את זה בצד.
תתעסקי בדברים החיוביים שיש לך בחיים, ואני בטוחה שיש לך המון.
תנסי להתמקד בחברים, בלימודים, בתחביבים, בדברים שאת אוהבת לעשות, בספורט..
ואת יכולה לשמוע מוזיקה באוזניות בחדר ולא לשמוע כל דבר שאומרים בבית..
הכי חשוב, תזכרי שאת בסדר, וגם שזה נראה הכי נורא בעולם תמיד יהיו לך אנשים שיאהבו אותך ויתמכו בחיים לא משנה מה תעשי.
ואת יותר ממוזמנת לפרטי לכל דבר שאת צריכה בכל זמן❤

שואל השאלה:
תודה רבה לכולם אתם לא מבינים כמה זה תומך ועוזר לי❤

את ילדה מדהימה באמת ! זה שאני לא מכיר אותך זה לא אומר כלום ! לכל אחד יש את היופי שלו ואת המדהימות שלו ! תהיי חזקה , כולם פה איתך מוכנים לעזור ולשמוע כל מה שיש לך לומר

הייתי שם, אני זוכר שכשהייתי קטן, אחותי תמיד גררה אותי לחדר שלה ושמה מוזיקה חזקה, כדי שלא נשמע אותם צורחים. פשוט תתעלמי מהם, את לא יכולה ולא צריכה לעזור להם. שיתגרשו או שיעזבו אותך בשקט.

אוזניות זה אחלה פיתרון

אני אישית חושב שכל דבר קטן שאפשר לעזור גם אם זה במקצת זה עוזר.

אני אספר שגדלתי לסיטואציה דומה, אימא שלי נחשבת לחד-הורית ואבא שלי לא היה הכי נוכח בילדות. נולדתי וגדלתי בחו"ל ואימא שלי לא הכי ידעה את השפה, היא בלטה לרעה (חיינו באזור שופע אנטישמיים, לא יודעת איך זיהו אותנו כי אני זוכרת שנראינו כמו אימא ובת רגילות לחלוטין, חוץ מזה שאימא שלי הייתה חד הורית) ותמיד אני והיא היינו סובלות מגזענות. ואבא שלי לא היה שם בשביל לנחם במידת הצורך, לא לעזור לנו לעבור, הוא היה עסוק בלהמר ולהזריק. את הכסף שלנו היינו מקבלות מהמשפחה של אימא שלי כי אבא שלי לא היה עוזר (הוא טוען שהוא עבד, אבל אני יודעת לאן כל הכסף הזה הלך).

קפיצת זמן - עלינו לארץ (ההורים שלי "שבו"), אבא שלי עלה יחד איתנו ועדיין נטש אותנו לעתים (ממש אחרי העלייה הוא נעלם לארבעה חודשים כי התחשק לו), אימא שלי עבדה בשתי עבודות והיה לה ממש קשה להתמודד עם החיים. זה הוביל לאלימות (אימא שלי מרוב סטרס הייתה מגיבה בקיצוניות, אבל לאבא שלי תמיד היו בעיות עצבים שאני עד היום סובלת בגללן). היו ימים שלא אכלתי, היו ימים שהייתי לובשת בגדים ארוכים כי אימא שלי לא רצתה שיראו את החבלות ושיגידו שאני ילדה מסכנה... ההורים רבו המון. על כסף, על אבא שלי שהיה נעלם, על כמה שקשה לחיות פה כי אימא שלי היא המפרנסת היחידה. ויצא שהייתי לפעמים ישנה אצל קרובי משפחה, פעם הייתה תקופה שישנתי ברחוב... אני חושבת שהבנת. הסיבה שאני מספרת לך את כל זה כי אני חושבת שיש דברים שאת לא מספרת (בצדק), יש סיכוי שתזדהי עם חלק.

ולמרות סיפור החיים השונים (לכאורה), הנקודה שלי פה היא שאני מבינה אותך, ואני מבטיחה לך שהכול ישתפר. גם אם לא בדרך שאת תרצי, אבל הכול ישתפר. בעתיד את תוכלי לעבוד, את תתגייסי לצבא ויש סיכוי שלא תהיי הרבה בבית וככה תוכלי להרגיש יותר טוב...
אני רוצה שתזכרי שאת לא לבד, ואם לא בחיים האמיתיים, אני תמיד זמינה בהודעות ואני אשמח לדבר איתך תמיד.

אני לא מבין את מהשאת עוברת אבל אםאת צריכה לפרוק או משהו אז דברי איתי או אם מישהו אחר באנונימי

את לא יודעת כמה טוב זה יעשה לך לדבר אם בן אדם על זה

אהה את מזכירה לי אותי בגילך חח בול אותם שאלות שאני הייתי כותבת פה בגיל הזה בדיוק זה מדהים
בכל מקרה מקווה שישתפר ואם מתדרדר תמיד אפשר להתקשר לרווחה ולגורמים שיעזרו לך ולמשפחה שלך .

אני באמת הכי מבינה אותך אכלתי בגיל 8 רק קורנפלקס במשך שנתיים בגלל השטויות שאבא שלי עשה ובכללי יש לו אישיות מאוד אלימה בעיקר מילולית ולא נעימה בכלל אבל מתמודדים וחיים וזה עובר מתישהו אני תודה לאל תיכף עוזבת את הבית לצבא לבסיס סגור ומיד שמשתחררת מתכננת לשכור דירה עם שלי, מגורים עם המשפחה תמיד תזכרי שזה עניין זמני בלבד ובסוף הדרך ישתלם כשתוכלי להיפרד ולצאת לדרך חדשה שלך

משלי*

אנונימית יקרה

יכול רק לתאר לעצמי כמה את פגועה ומאוכזבת.. מתוסכלת מהלחץ והעלבונות שאת נאלצת לספוג בבית מאביך עד שאת מאחלת שהוא כבר ייעלם...

שומע כמה את כבר עייפה, מיואשת וזקוקה להפסקה... מחפשת מקום שבו המילים שתשמעי לא יכאיבו ויפגעו בך... מקום בטוח בו תוכלי לשתף, להיות מובנית ולהרגיש בטוחה...

יקרה, רוצה להגיד לך שזה לא מובן מאליו שבתוך תחושת הייאוש שתיארת, מצאת את הכוחות לכתוב ולשתף... ואולי מהמקום הזה, לשתף אדם קרוב שאת סומכת עליו ומרגישה בטוחה לצידו ולמשל יועצת בבית הספר, יוכל להקל מעט על העומס שאת סוחבת...

יקרה, את לא לבד...

מצרף עבורך את המספר של ערן בטלפון 1201 או בקישור https://www.eran.org.il/
שם תוכלי לשתף, להתייעץ ובאופן אנונימי...

בנוסף, מזמין אותך לצ'אט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) בין 21:00 לחצות (לא כולל ערבי שישי). בצ'אט נוכל להקשיב, להבין יותר וננסה לעזור ולתמוך...

בואי, כאן בשבילך...

שלך,
מתנדב בסה"ר
http://www.sahar.org.il