חרא יום... פריקה, אשמח שתכנסו..

מוטל עלי עומס נפשי חברתי משפחתי ולימודי ואין אפחת מהחברות שאני יכולה לשתף אותה ממש בדברים האלה.. ולא באלי לצאת בכיינית כי לרוב אני הילדה השמחה הזאת.. לא באלי לשקוע לזה..
אני לא יודעת אם זו אני או החוסר ביטחון והדימוי עצמי הנמוך שלי שמדברים אבל אני מרגישה שלא אוהבים אותי, שאני צריכה להתאמץ כדי שישימו לב שאני נוכחת... קשה לי לקבל את הגוף שלי, אני מקנאת בחברות שלי, תמיד רוצה יחס וכזה לבלוט.. רוצה להרגיש נאהבת, שווה, שמקשיבים לי...
מרגישה שנותנת ככ הרבה מעצמי עבור אנשים וזה םשוט לא הדדי..
אני יודעת שיש לי המון לתת כי אני מצחיקה וכיף איתי אבל משום מה הכל נשאר בפנים וכאילו עם בנות מסוימות אני שותקת ומפחדת לומר את דעתי ולהתבטא.. ובתוך תוכי אני כזה ימפגרת דברי כבר אבל המילים לא יוצאות..
בלי קשר מלא אנשים קרובים נפטרו והתאבדו בזמן האחרון...
אבא של חברה טובה שלי נפטר ואני מוצאת את עצמי כל הזמן מחזקת אבל מה איתי?!
ועוד משהו-
מענין אותי אם זאת רק אני שמרגישה שלאט לאט אני מתחילה לשנוא את הבנות בשכבה שלי, או שזה פשוט לא היום שלי?
אוקי חפרתי ביי