איך המונולוג הזה? (אני כתבתי)

אני חושב על הרגעים האלו, הרגעים הישנים והנעימים. אני רוצה להתקדם אבל לא יכול בזמנים כאלו מוזרים. אתה נראה בסדר מתקדם לאט לאט, לא חושב יותר מידי על מה שקרה. זה יותר מידי בשבילי, יותר מידי קרה! אתה מרגיש בסדר לא מוזר קצת כואב, אתה רוצה לחזור לזה אבל זה קשה. עבר יותר מידי זמן בשביל לדבר. אתה חושב ששכחתי אבל זה קשה. אתה לא מבין, לא קולט, לא רוצה. חושב שהכל נורמלי אבל בעצם יש בור עמוק, והוא לא נעים. אני לא רוצה לשחרר. אתה המשכת הלאה, לא הבטת לאחור. אני מבין שאתה ואני זה רע אבל תחשוב על הכל! ואז הכל נגמר.. כל הרגעים לא ישובו עוד, ואתה מרגיש שלא נורא ולא נשוב עוד. אני ניסיתי לדבר איתך, ניסיתי להשלים. אתה חזרת לעבר דיברתי איתי, צחקת איתי, אבל פתאום, הכל השתנה. זה היה מניפולציה סתם עוד בדיחה בשבילך אתה רוצח, רוצח נפשות. אין לי עוד מה להגיד לך, לך אין מה להגיד לי. אני אמשיך בחיי אבל אתה תמיד תישאר בלב שלי.