במשבר קיומי חמור

היי, אני בן 21, בצבא בשירות ארוך.
לכאורה, אני צריך ליהיות אדם מאושר, יש לי הרבה תחביבים, חברים ליחידה ולבית, חברה שאוהב.
אבל משהו בחצי שנה האחרונה שם אותי במשבר שלא חולף כמו שחשבתי, לא מוצא משמעות בשום דבר, דברים שפעם ריגשו אותי משעממים אותי, לא מוצא שום משמעות לחיים וזה מפריע לי לישון.
ההבנה שאין באמת משמעות קולקטיבית ואבסולוטית מקשה עליי מאוד בלהשקיע בלימודים, צבא או בזוגיות. כי הכל נראה לי חסר כל ערך.
אנשים אומרים לי להמציא לי משמעות, אבל זה מרגיש שאני משקר לעצמי, שום דבר לא נראה לי משמעותי, גם אם זה אומר מציאת תרופה לסרטן, הרי למה בכלל צריך את האנושות? למי נחסר? היקום הסתדר מיליוני שנים בלעדנו, והוא יסתדר מצוין גם אם ניכחד.
הדבר היותר קשה בסיפור הזה, שאני לא רואה איך אני יוצא מזה ואני רוצה לחיות חיים מאושרים.
סורי על החפירה, לא נראה לי שאהיה מסופק מהתשובות פה, אבל חשוב לי לדעת אם יש עוד חבר'ה שמרגישים כמוני. תודה.