52 תשובות
אני הילדה הזאת בכיתנ
אנשים שלוקים בבעיות פסיכיאטריות של פרפקציוניזם חמור ו ocd (לא בצחוק)
זה בסדר, זה לגמרי מובן. זה לא ביחס לשאר הכיתה, זה ביחס אלייך אישית. אם יש לך ציפיות ולא עמדת בהן, לגיטימי לגמרי להתבאס.
אבל לבכות מ93? ^ זה כבר להיות בכיין.
למזלי אני לא אחת כזאת, אחרת הייתי שונאת את עצמי.
זה מעצבן
אני שמחה מ70
פשוט שאט אפ למה לעצבן
אנונימית
וואי לא סובלת ילדים כאלה..
אנונימית
כן יש לי ילדה בשכבה שהיא כזאת נתתי לה כאפה פעם (בצחוק no ban)
פידור גדול הבן אדם שבוכה על דברים כאלה.
זה מזכיר לי שחברה שלי התחילה לבכות בשירותים אחרי שחילקו ציונים בספרות,
ואני מצאתי את עצמי מעודדת אותה על זה שהיא קיבלה 90 ואני פאקינג קיבלתי 45 .
אנונימית
הייתה לי ילדה כזאת בבית ספר הקודם היום? לילדים שם לא אכפת גם אם הם יקבלו אפס
זה לא נורמלי מבטיחה
היה מבחן שקיבלתי בו איזה70 פסדר. רוב הכיתה קיבלה 60 וילד אחד קיבל אשכרה 92 והתחיל לבכות. כשהילדים שקיבלו שישים לא.
זה ממש מוגזם לבכות ב93 נראה לי שהוא עשה את זה סתם בשביל הפוזה כדי להראות כמה הוא חכם.. את תתייחסי, אני מכירה ילדים כאלה הם עושים את זה נטו בשביל להשוויץ שהם יותר טובים מכולם ושאם הם מקבלים 86 "זה נוראי" כי הם רוצים להראות שהם יכולים לעשות יותר טוב מזה, למרות שזה ציון טוב
תנסי לחשוב מחוץ לקופסא.
יכול להיות שהוא *חייב* לקבל כל הזמן 100 כי אולי אבא שלו יכה אותו או משהו אחר
זה סתם דוגמא... לא הכל הוא כמו שנראה.
אני אומרת את זה מניסיון
אנונימית
יש
אחותי ברור שזה מעצבן, אבל כל אחד והבעיות שלו... מאיפה את יודעת מה עובר עליו בחיים? למה הוא מכוון בעתיד? יש סיכוי שזה ההורים שלו שממש לוחצים עליו ואני אומרת לך את זה ממקור ראשון, ההורים שלי יכעסו וימצאו ץמיד את הרע גם אם קיבלתי 90, ויש סיכוי סתם שהוא מאוכזב או שהוא ציפה ל100... זה כל אחד והציון יחסית אליו.
אנונימית
אולי הבטיחו לו משהו ממש גדול שהוא רצה הרבה זמן אם הוא יקבל 100 בכל המבחנים
ובזה הוא קיבל 93 אז הוא ממש התאכזב
אל תשפטי אותם ישר, יש אנשים שמצפים מעצמם לדבר מסויים וכשהם מקבלים ציון כזה נמות הם מרגישים אכזה, מעצמם (יכול להיות מההורים שלהם, מהמורים שלהם..) כי זה מרגיש כאילו ידעת את החומר ובגלל טעות או בלבול ירדו לך סתם נקודות..

*בנוסף לכך יש אנשים (כמוני) שלוקחים את זה ממש ברצינות וזה לא רק נראה להם בטווח הקצר (ציון לתעודה) זה ציון שיגרום לי לעלות לתיכון, להתקבל למגמה מסויימת שאני רוצה, לעשחת בגרות טוב, להצליח בעבודה שאני רוצה..וכל ציון קצת אפילו אם זה עשר אחוז או חמש זה חלק מהתעושה שהיא חלק ממשהו גדול יותר בחיים וזה כמו שרשרת, צריך להתחיל להיות טוב כבר עכשיו..

ואז כשמקבלים ציון כזה מלבד זה שמרגישים אכזבה מעצמך כחושבים על העתיד זה מלחיץ, (וזה גם מעצבן שזה הורס את הממוצע..)

*יש גם כאלה שזה תלוי מהבית שהם באו, יכול להיות שזה לחץ מההורים לנסות להגיע למושלמות (יכול להיות שזה כלול בעונשים או בלחץ נפשי)


עריכה: ממש מסכימה עם מי שמתחתיי
דבר ראשון אי אפשר לדעת הכל, יכול להיות שיש לו הורים מכים, או שהוא יפסיד משהו בגלל הציון.
דבר שני, הוא כנראה פרפקטציוניסט. כן, יש גם כאלה שמחקים אותה, אבל זה לא כולם. יש ילדים שבאמת מתבאסים מ-90 כי הם ציפו מעצמם ליותר. אתם שופטים אותם, ואומרים ישר שזה צומי, אבל זה ממש לא ככה תמיד. יש כאלה שמרגישים שהם איכזבו את עצמם, איכזבו את ההורים שלהם. אני אישית לא בוכה כשאני מקבלת 90/80, אבל וואלה זה מפריע לי. אני מרגישה שאיכזבתי, ושהמורה אשכרה לימדה את החומר הזה, איך אפשר להפסיד 10 נקודות על חומר שהייתי אמורה לדעת? הרי המורה לא תשים חומר שהיא לא לימדה. אני רק משקפת לכם איך זה נראה מנוקדת מבט של כאלה שיותר מאוכזבים מעצמם בקטעים האלה... ככה אני מרגישה כל פעם שאני מקבלת 90. זה לא שאני מתחילה לבכות, או להתבכיין לחברות שלי, כי אני יודעת שזה מעצבן, אבל זו ההרגשה. יש ילדים שאצלם זה יותר מוגזם, ומבחינתם העולם קרס. אם אתם לא מצליחים להבין או להזדהות זה בסדר גמור, אבל אל תשפטו, זה הכל.
אם אני מקבלת שמונים אז בכלל אני מתבאסת מבפנים
אני מרגישה אכזבה על 80 ו 85 (ברצינות
כן יש לי חברה שכאילו עושה את זה בשביל צומי
"ואי זה הציון הכי נמוך שלי השנה איזה מורה מגעילה מכשילה אותי בכוונה"
היא אומרת את זה כשהיא מקבלת 93
יש אבל למדתי כבר לא לשפוט את לא יודעת מה קורה בבית...
לי פעם הייתה חברה שהיא קיבלה במבחן 80 אם אני לא טועה וכולם קיבלו ציונים יותר נמוכים והיא התחילה לבכות ולרעוד ולהכניס את עצמה לסרטים כי היא פחדה מהתגובה של אבא שלה והיא אומרת שהוא ממש ציפה ממנה ליותר והוא ממש יכעס עליה.
אז לפעמים הסיפור יותר גדול ממה שזה נראה לעין, לפעמים הלחץ הזה בא מהבית שאם את לא מביאה ציון טוב ההורים מענישים אותך ובקטע של מענישים אני מתכוונת לממש מענישים, אם זה לא לצאת מהבית לשום מקום בלי טלוויזיה בלי כלום ורק מחברת ותלמדי. יש גם כאלה וזה עוד מקרים טובים.
לא אומרת שכולם ויש כאלה שזה באמת שריטה שהם צריכים ציון גבוה אבל אני יודעת שיש הרבה שהם פשוט מפחדים מההורים שלהם בבית, שהעונש שיתנו להם מפחיד אותם, שהם מתים מפחד לחזור הביתה.
את מבינה שזה ילדים שעוברים גהנום בבית אם הם לא מקבלים מעל ל95? תחשבי על מה גורם להם להגיב ככה...
אף אחד אצלנו לא מקבל מעל 90 לול
אם למדנו אז זה באמת מעצבן.
כן יש לי ילדה בכיתה ואני לא סובלת את זה היא מחכה שיגידו לה שהיא גאונה וכו כי היא לא מקבלת חום ואהבה מהבית
ליטרלי אני
ImmortalKnight ו Bitch please?!. מסכימה אתכם וזה סוג של מה שעובר עליי
הוא התחיל לבכות?
אמ וואו אוקיי
היתי חונקת אותו מה הוא בוכה יש לי ילדה אחת שהציונים שלה תמיד 90 95 מאה .
היום נתנו לנו בחני פתע וכל הכיתה קיבלו בין 50 ל70 . היא קיבלה 85 וחפרה למורה למה היא קיבלה 85 וכעסה והיתה עצובה שהיא לא קיבלה יותר . ואדאפאק סתמי יחתיכת *#$%^
לא נראלי בכיתה אבל יש ילדה כזאת בשכבה והיא גם חברה קרובה שלי..
^^Elinor_211 מציעה לך לדבר על זה עם מישהו.
זה לא דבר שאמור לקרות, את אמורה ללמוד בשביל לרצות את עצמך ולא עבור אף בן אדם אחר.
אני מקווה שהמצב ישתפר :)
אני כזאת אבל לא בוכה באמת פשוט עצובה קצת
מישהי מהכיתה שלי התחילה לבכות כי היא קיבלה 99 ולא 100
כן גם אני כזאת
זה לא ציפיות ביחס אל הכיתה וזה לא אכפת לו גם אם כולם קיבלו 40
זה ציפיות ביחס לעצמי ואם קיבלתי נמוך מכמה שציפיתי זה מאכזב וזה לגיטימי שאני אתאכזב ואבכה
אני לומדת מלא למבחנים ומצפה לציון בהתאם ללמידה ובהתאם לשאר ההישגים שלי
אה ו..ocd ופרפקציוניזם קשהה
99 זה ציון מדכא לגמרי
אמ זה לא בהכרח ילדים שעוברים גהינום תחשבו על זה
יש ילדים שבאמת עוברים משהו בבית
יש ילדים שיש להם צפיות גבוהות מעצמם וזאת המטרה שלהם
ויש ילדים שרוצים צומי שזה לא מוצדק...
אבל את חייבת להבין שאם הם בדרך כלל מקבלים 100 ופתאום קבלו 90 זה מאכזב אותם. כי הם תלמידים של 100. אם את תלמידה של 80 ופתאום קיבלת 70 זה גם מאכזב. כאילו כן זה מעצבן שהם מתבכיינים אבל יש סיבה טובה לזה
את לא יכולה לשפוט, כנראה שלאותו ילד יש פרפקטציוניזם, זו הפרעה נפשית. שאף אחד לא יכול לשפוט אותה. אני לוקה בפרפקטציוניזם ואני מודעת אליה, עולמי יכול לקרוס רק מלראות את הציון 98 ליד השם שלי. כל עוד אין לך פרפקטציוניזם ובאותה הרמה, את לא יכולה לשפוט ואת גם לעולם לא תצליחי להבין או לדמיין לעצמך את ההרגשה.
מעצבנים ומגזימנים
יש לי ..
ואני לא אוהבת אנשים כאלה כי בזמן שיש אנשים שבאמת קשה להם להשיג את ה 60 הם בוכים על 90..
גם אני מצפה לקבל 100 לפעמים במקצוע שאני ממש טובה בו וזה כן מבאס אבל 90 זה ציון טוב מאוד אז אני לא אבכה על זה...
הייתי פעם כזאת כי ההורים שלי היו צועקים על כל ציון מתחת ל95..
אנונימית
אני מהילדים שבורים כשהם מקבלים 90 ותאמיני לי שלא כיף להיות פרפקציוניסטית בהגזמה
^תאמיני לי שלא כיף להכשל...
אנונימית
האנונימית מעליי מבינה אותך..
קשה לי להאמין שהם עושים את זה כי באמת באסה להם, אלא שהם סתם רוצים לעצבן אחרים.
אומנם יש מקרים בודדים בהם זה כן מוצדק אצלם.
היי.. אני הילדה הזאת.. ברצינות ש90 זה ציון גרוע בשבילי.. אני שונאת את עצמי מספיק והדבר היחיד שאני מבקשת זה ציון מושלם, לא ביקשתי להיות מושלמת רק ציון טוב (בשבילי 90 זה לא ציון טוב). אני לא רוצה להיות יפה או רזה כמו כולם או מקובלת ופופולרית, אני יודעת שזה לא אפשרי, נשאר לי רק המוח שלי, אז אני מבקשת בסך הכל שיתן לי ציונים טובים..
יש לי המון דמויות במוח, כאלו שאומרות לי לעשות דברים מסוימים, כל אחת היא טייפ אחר לחלוטין, אחת קשוחה ברמות ולא נותנת לעצמה (לי כאילו) לבכות, אחת היא הפכפכה לחלוטין: שחור ולבן, אחת ממש רגישה וביישנית, אחת נורא רומנטיקנית וזו רק ההתחלה.. גיליתי אותן לפני חודש בערך ויש רק דבר משותף אחד ביניהן- כולן חכמות, פרפקציוניסטיות וסובלות מדיכאון.
כל אחת מהן מצפה ל100 כי אין שום דבר אחר טוב בנו.
^אמ אי אפשר לבקש ממישהו ציונים טובים...
יש לה דברים יותר חשובים על הראש מלדאוג לציונים של כל אחד מאיתנו, הציונים תלויים בנו.
זה שקיבלת 90 זה לא אומר שלא השקעת וזה לא אומר שזה סוף העולם, בסך הכל עוד ציון שמתערבב בממוצע.
אנונימית
מרחמת עליהם.
אני לא בטוחה מה הבנת אבל הדמויות האלו הן אני, הן בתוך הראש שלי.. אני לא מצפה מעצמי להיות יפה, מקובלת, רזה ופופולרית, כולה ציונים טובים.. יש לי דרישות וציפיות גבוהות מאוד מעצמי (בהנחה שאני אחיה) והציונים האלו יעזרו לי להגשים אותם. ^^
אתם מוכנים בבקשה להפסיק לזלזל?
אולי תפסיקו לשפוט? יש אשכרה מחלה כזו, קוראים לה OCD/ או.סי.די.
לי יש אותה. וכל פעם שאני רואה שלא קיבלתי מאה אני ממש מתבאסת. אני לא מתחילה לבכות, כי אני שולטת בעצמי, אבל יש ילדים שאצלם המחלה מוגברת יותר מאצלי, וזו תחושת אכזבה ענקית. רשה לי עם כל כישלון שהוא, ואני מרגישה אשמה כמעט על כל דבר שלא הולך. תפסיקו כל הזמן לשפוט ילדים כאלה ועוד להגיד שזה מעצבן, מי ישמע מה הם עשו, מה זה עניינכם ממה הם מתבאסים? איך זה שאנחנו מתבאסים ממשהו גורם לכם להתעצבן?
באמת שזה מעליב, חברות שלי כל פעם שאני מתבאסת מציון מתיצבנות עלי, ובחלקים מסוימיים אני כבר לא יודעת אם זו באמת שאמתי או לא... פשוט תפסיקו לשפוט כל עוד אתם לא יודעים הכל. (ויש מלא ילדים שמסתירים OCD כשיש להם)
אנונימית
חברה שלי מתלוננת על ציונים פחות מ-95 ובוכה בפחות מ-90