אם פוגעים במישהו, ומבקשים הרבה פעמים סליחה והמישהו לא סלח.. מי אשם?

זה שפוגע מן הסתם למה שזה שנפגע ימשיך לסלוח לו? בשלב מסויים כבר אין אמון והסליחה לא שווה כלום

שניהם במידה מסוימת.

זכותה לא לסלוח..

הכל עניין של דעה.
ע"פ כל מיני פרשנויות שלמדנו עליהן בתרבות ישראל, זה שלא סלח הוא האשם. הפוגע עשה את המקסימום שלו כדי לחפות על המעשה אבל הנפגע שומר טינה

כמו שאמרו פה, זה באמת עניין של פרשנות והשקפה, כך שכל אחד יכול להגיד דבר שונה וזה לא בהכרח לא נכון.
אני חושבת שזה באמת תלוי בסיטואציה אבל אני חושבת שבכל מקרה שקורה, אדם שנפגע וכנראה נפגע מאוד קשה אם הוא מתקשה לסלוח, הוא לא אשם, הוא צריך גם לקחת אחריות לסלוח אחרי שפגעו בו? אני לא אוהבת שאנשים שפוגעים באנשים אחרי זה מנסים להפוך את המצב ולהיות הנפגעים, פגעתם במישהו, תתנצלו ותקוו שהוא יסלח, הוא לא חייב לכם כלום והוא בטח לא יהיה אשם בזה שהוא פגוע וקשה לו לסלוח.
ואדם שנפגע הוא לא בהכרח שומר טינה, לרוב הוא גם לא, לרוב הוא פגוע, פגוע מכדי להיות מסוגל לדבר עם האדם שפגע בו ולסלוח לו, הייתה לי חברה שהייתה כל כך הרבה פעמים, במשך כל החברות שלנו של כמה שנים, כל פעם שקבענו ואיזה 4 פעמים בחודש רצופים כשניסינו לקבוע, הבריזה לי פעם אחר פעם והודיעה על זה רק כמה ימים אחרי זה (אני פשוט לא יצאתי מהבית כי היא לא ענתה) ואחרי כמה זמן היא התנצלה ואני הייתי פגועה מדי מכדי לענות, למעשה, גם לא היה לי מה לכתוב לה, כל פעם שניסיתי לא הצלחתי לכתוב משהו ואחרי כמה ימים היא ניסתה להפוך את המצב, שהיא פגועה מזה שלא עניתי, אז רשמתי לה שהיה לי קשה לענות לה אחרי כל זה ושאני צריכה שהיא תבטיח שלא תזלזל בי ככה ולא תבריז לי כל כך הרבה פעמים ותשכח ממני בכלל כאילו אני כלום, היא לא ענתה לזה, אני לא סלחתי, אין לי למה לסלוח, תזכרו שגם סליחה צריכה לבוא עם כוונה לשינוי ואם לא מאמינים שהאדם ישתנה, אין סיבה לסלוח, במיוחד כשהאדם מתחמק מלומר שהוא ישתנה.