5 תשובות
אני מסכימה לגבי המדוכאים, אבל ממש לא רואה בעיה בלהיות עם אנשים שקטים.
להיות דיכאוני או חסר ביטחון או שקט זה לאו דווקא להתרכז בדברים השליליים בחיים. אכן יש אנשים שמעדיפים אנשים כאלו, וזו זכותם. הם מתחברים אליהם יותר, רואים עצמם עוזרים להם ואולי אפילו עוברים את זה איתם. חוץ מזה, קשר בין אנשים הוא קודם כל נפש לנפש ואחר כך הדברים החיצוניים. אז אם אדם מתחבר לאדם והוא דיכאוני, זה לא בהכרח בגלל שהוא כזה.
מקווה שתוכלו להבין שזו הדעה שלי, ולא לשים מינוסים
לגבי אנשים דכאוניים, זה שאולי יש להם דיכאון לא אומר שהם תמיד נראים עצובים או משהו.. הם יכולים להיות כיפים ולהראות שמחים וגם להיות בדכאון. אי אפשר באמת לראות את זה..
וחסרי בטחון ושקטים בכלל אין בעיה גם אני כזאת. הבעיה היא שבגלל שגם אני כזאת אז נתבייש לפנות אחד לשני ולא באמת נדבר.
אני לא מחפשת בן אדם דכאוני אבל לא תהיה לי בעיה להכיל בן אדם כזה, זה בן אדם רגיש שתהיה לו הבנה לדברים שגם אני עוברת ואעבור ויוכל להכיל גם אותי. לגבי השקט, זה באמת חשוב לי, שיהיו כמוני כדי שאני ארגיש בנוח להיות אני ואיה בסביבה שדומה לי, סביבה שמעריכה אותי ומקבלת אותי בקשיים שלי, אני יכולה להגיד שאני שקטה וביישנית ואני יכולה גם להגיד את זה כמו שזה, שיש לי חרדה חברתית.
1/10 מהישראלים נמצא בדיכאון מאובחן, וכנראה שהאחוזים ללא מאובחנים גבוהים בהרבה.
את באמת תפסלי מעל 10% מהאנשים בארץ?