תשובה אחת
אני מזדהה איתך. הגעתי להבנה שאני עוד מעט 5 שנים עם הפרעת אכילה ולא עשיתי שום דבר מועיל עם החיים שלי ואני מרגישה שאני רק סובלת.
את צודקת לגבי המשקל, זה תמיד מרגיש כאילו לאנשים לא יהיה איכפת ממך אלא אם כן תהיי עור ועצמות.
וזה למרות שזה בכלל הפרעה נפשית אבל עדיין לחברה יהיה רושם כזה שאם את לא רזה, איך יש לך הפרעת אכילה?
אני מכירה כ"כ הרבה אנשים שסובלים מההפרעה שלהם כל כך, זה שואב את כל כולם והם פשוט כלואים בתוך הלופ האינסופי הזה אבל על פני השטח אף אחד לא רואה כלום ולא חושד רק בגלל שהם במשקל תקין או אפילו עודף משקל. זה עצוב כי אנשים כאלה צריכים לקבל טיפול אבל חוששים שלא יקחו אותם ברצינות כי הם "לא מספיק חולים".
אני חושבת שברגע שתגיעי להבנה שאת חייבת עזרה כדי לטפל בעצמך ושאת מספיק חולה אז תוכלי להתקדם, אחרת הפתרונות שעומדים לפנייך זה להמשיך לסבול פיזית ונפשית ולהרגיש רע. זה לא משנה איך האנשים שסביבך גורמים לך להרגיש, ההפרעה שלך היא נפשית ולא פיזית, המשקל שלך לא מעיד על קמת החולי שלך ואת צריכה עזרה.
זה שהם לא שמים לב לא אומר כלום, הרבה פעמים אנשים בוחרים לעצום עיניים מול האמת כי הם לא רוצים להתמודד איתה.
את צודקת לגבי המשקל, זה תמיד מרגיש כאילו לאנשים לא יהיה איכפת ממך אלא אם כן תהיי עור ועצמות.
וזה למרות שזה בכלל הפרעה נפשית אבל עדיין לחברה יהיה רושם כזה שאם את לא רזה, איך יש לך הפרעת אכילה?
אני מכירה כ"כ הרבה אנשים שסובלים מההפרעה שלהם כל כך, זה שואב את כל כולם והם פשוט כלואים בתוך הלופ האינסופי הזה אבל על פני השטח אף אחד לא רואה כלום ולא חושד רק בגלל שהם במשקל תקין או אפילו עודף משקל. זה עצוב כי אנשים כאלה צריכים לקבל טיפול אבל חוששים שלא יקחו אותם ברצינות כי הם "לא מספיק חולים".
אני חושבת שברגע שתגיעי להבנה שאת חייבת עזרה כדי לטפל בעצמך ושאת מספיק חולה אז תוכלי להתקדם, אחרת הפתרונות שעומדים לפנייך זה להמשיך לסבול פיזית ונפשית ולהרגיש רע. זה לא משנה איך האנשים שסביבך גורמים לך להרגיש, ההפרעה שלך היא נפשית ולא פיזית, המשקל שלך לא מעיד על קמת החולי שלך ואת צריכה עזרה.
זה שהם לא שמים לב לא אומר כלום, הרבה פעמים אנשים בוחרים לעצום עיניים מול האמת כי הם לא רוצים להתמודד איתה.
באותו הנושא: