קטע קצר שכתבתי, דעות?

כולנו היינו שם, כל החבורה, כל אחד ואחד, ושכבנו שם, על הדשא הרוח מלטפת את גופינו, עוברת אחד אחד מזיזה את השיער ופריחה רוח בבגדינו, השענו את הראש על הדשא הלח וצחקנו, הבטתי לעברו, הוא הסתכל בשמיים.
השארתי עליו את צומת ליבי והוא השאיר את עיניו על הכוכבים.
מה הוא מוצא בהם?
הם רחוקים כל כך, קטנים ולא ברורים, בלתי ניתנים להשגה.
לא שאלתי אותו דבר, פחדתי מהתשובה.
אבל בכל זאת תהיתי
למה להביט לשמיים הגדולים,
שאני כאן, קרובה, מוחשית מכילה, למה להסתכל על הכוכבים שאתה יכול להפנות את המבט ולפגוש בחיוך שלי.
הבטתי למעלה, את הירח הקיפה כיפה לבנה, זה מקסים חשבתי ודמיינתי את שנינו שם לבד.
יושבים על הירח הזוהר, מביטים מטה והכוכבים אצלנו בידיים.